אשכולות הגפן קי

והנה נרמז במנין מער"ה עם שמות ד' זוגות אד"ם וחו"ה אברה"ם ושר"ה יצח"ק ורבק"ה יעק"ב ולא"ה מנין ד' מדות של בעלי המרכב"ה חס"ד גבור"ת תפאר"ת מלכו"ת:

והנה חסד ימין פשוט וגבורה שמאל פשוט וקשים להתקרב במזוג אולם ת"ת היא רחמים אינו ימין פשוט רק מכריע לימין ומ"ל הוא דין אינו שמאל פשוט רק נוטה אליו וקלים להתקרב במזוג ואמנם כאשר קדם מזוג רחמים ודין שיתקרב הכרעת הימין עם הכרעת השמאל אז יוכל לקרב ולמזג אח"כ עצם הימין והשמאל לפי שכבר נתקרבו במקצתן ובזה יבואר מה שנאמר אני אמו"ת ואחי' מחצתי ואני ארפא דאיכא למידק דאמר אמו"ת בלשון עתיד ומחצתי בלשון עבר אמנם ירמוז על הנ"ל דהנה אמו"ת ואחי' הם שני הפכים רחוקים זה מזה אמו"ת תכלית השמאל דגבורה ואחי' תכלית הימין דחסד וקשים להתקרב במזוג אולם מחצתי ארפא הם שני הפכים קרובים זה לזה מחצתי אינו תכלית השמאל רק דין הנוטה לשמאל וארפא אינו תכלית הימין רק רחמים המכריע לימין וקלים להתקרב במזוג וכשנעשה קודם מזוג הקרוב יכול להיות אחר כך מזוג הרחוק דכבר נתקרבו במקצתן וע"ז אמר בלשון עתיד אני אמית ואחי' ובלשון עבר מחצתי ואני ארפא רצונו אני עתיד לעשות מזוג הרחוק כשנעשה מקודם מזוג הקרוב והיינו ענין יעשה שלום לי שלום יעשה לי רצוני יעשה שלום לי במזוג הרחוק אחר שכבר שלום יעשה לי במזוג הקרוב והיינו ענין שלום שלום לרחוק ולקרוב ואשכחן כה"ג לענין מגלה שאמרז"ל שצריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי צריכין ג"כ לפרש אקרא יומם אחר שכבר ולילה ולא דומי' לי:

וידוע מאמרז"ל שהאיש שנברא מן העפר הוא רך ומקבל פיוס והאשה שנבראת מן העצם היא קשה ואינה מקבלת פיוס והפיוס הוא מזוג שמאלא בימינא נמצא כי מזוג גבורה בחסד שהוא קשה בבחי' האשה ומזוג דין ברחמים שהוא קל בחי' האיש ובזה יבואר בענין ד' זוגות שכבי מערה איתא בזוהר פ' שלח בספרא דשלמה מלכא כדקא יאות נשי לגבי נשי ודבר לגבי דכר אדם וחוה שרה אברהם יעקב ולאה רבקה ויצחק הרי מבואר שזוגות דין ורחמים קדמו בהם דכורין לנוקבין אדם וחוה יעקב ולאה שמזוג הוקל בהם מסיט' דדכורא וזוגות חסד וגבורה קדמו בהם נוקבין לדכורין שרה ואברהם רבקה ויצחק שמזוג הקשה בהם מסיט' דנוקבא:

ובעצם שמות הזוגות מרומז ג"כ ענין זה דבזוגות דין ורחמים שמות הדכורין מרובין על שמות הנוקבין אדם מרובה חוה ויעקב מרובה מלאה ובזוגות חסד וגבורה שמות הנוקבין מרובין על שמות הדכורין שרה מרובה מאברהם ורבקה מרובה מיצחק:

והנה תכלית מזוג כל המדות להגביר מדה טובה על מדת פרעניות ובשביל זה אמרו מדה טובה מרובה ממדת פרענות להיות המיעוט בטל ברוב וענין זה מרומז בעצם שמות הזוגות זוג דחסד מרובה מזוג דגבורה אברהם מרובה מיצחק שרה מרובה מרבקה וכן זוג דרחמים מרובה מזוג דדין יעקב מרובה מאדם לאה מרובה מחוה:

והנה במע"ב מצינו שנוי למעליותא כי בתחלה בעליית המחשבה נאמר בראשית ברא אלקים בדין ובסוף המעשה נאמר עשות י"א שהקדים רחמים לדין וזה יורה לנו על ענין שנוי קריאות שמות הנאמרו במע"ב שכולם הם קריאות של חבה להפוך שמות שהי' בתחלה מבחי' השמאל דעליית המחשבה ונקראו בשמות