אשכולות הגפן קו

בלה"ה זלפ"ה שבהם מרומז זווגי שמות דדו"כ בזווג כל אחד מן האבות ולכן נרמז במלות האי"ש מקד"ש מנין ר"ת כל זווגי האבות הנ"ל:

והנה נאמר להם פרו ורבו ואליבא דהילכתא קיום פו"ר בלדת זו"נ ומפורש תורתן בפרשת אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ואם נקבה תלד, ושוב כולל שניהם יחד ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וכן זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה כללותן לענין שבשניהם יחד הוא קיום פו"ר ועכ"פ מתייחסן בלדתן בתוארי זכר ונקבה ובהוארי בן ובת הנה במנין אי"ש אש"ה המולידין נוסף על מנין זכ"ר נקב"ה במנין ע"ב קס"א דחו"ב ושוב במנין אי"ש אש"ה נוסף על מכין ב"ן ב"ת במנין קס"ג דדעת הממוצע כנ"ל ונודע כי הוי' ואהי' מתחברין בד' מלואים דהיינו ע"ב וקס"א ס"ג וקס"א מ"ה וקמ"ג ב"ן וקנ"א וא"כ ממוצע ביניהם ד' מלואים דאהוה הם קס"ג קנ"ד קל"ו קמ"ג ויבואר מה שמתמצעין בהם, דהנה אלו ג' שמות ידועין לחכמה בינה ודעת ויש ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה הרי חכמ"ה ונ"ב ובינ"ה ונ' עם מלואים שלהם ע"ב קס"א ס"ג קס"א מ"ה קמ"ג ב"ן קנ"א מנינם אלף ושבעים מתמצעין שפיר ברמז דע"ת עם מלואים שלו קס"ג קנ"ד קל"ו קמ"ג ג"כ מנין אלף ושבעים, והנה כל המלואים של ג' שמות הללו נרמזין בחושבן ע"ל כ"ן ועז"ב אי"ש א"ת אבי"ו וא"ת אמ"ו, ושוב פרטי מלואי הויה ואהיה נרמזין בחושבן ודב"ק באשת"ו והי"ו שהם עצם בחי' איש ואשה ועל מצוען באהוה סיים במלות לבשר אחד דקאי על הולד הממוצע מבין שניהם וכן לבש"ר אח"ד ח שבן שורש אהו"ה עם ד' מלואים שיש לו זולת שרשו דהיינו קמ"ו קל"ז קי"ט קכ"ו נמצא זכינו כי הולד הממוצע בין איש ואשה הוא בחי' דעת בזה יבואר למה האשה דווקא מחזקת הולד כי האשה בחי' הבינה תתייחסתה אל הדעת כדתנן אם אין בינה אין דעת ועצם הבינה המתייחס לאשה הוא בטעם ויבן ד"א את הצלע כדרך שנדרש על בינה יתרה באשה מבאיש וענין זה אחד עם מה שנדרש עשאה כבנין אוצר להחזיק הולד כי בבחי' בינה דאשה מוחזק ודאי הולד שהוא בחי' הדעת כטעם אם אין בינה אין דעת ולכן ויב"ן חושבן ד' פעמים אהוה שרשי ד' מלואים ושוב מלות א"ת הצל"ע חושבן השרשים במלואין הנ"ל ועכ"פ זיוג איש ואשה בבחי' ד' מלואים דהויה ואהי' מרומז במלות וק"ח אי"ש אש"ה ובעל"ה מנין ע"ב קס"א ס"ג קס"א מ"ה קמ"ג ב"ן קנ"א, והנה באדם נבראו רמ"ח אברים ובחוה רנ"ב אברים נוסף רמ"ח על מנין אד"ם במנין מלואים התחתונים ב"ן קנ"א ונוסף רנ"ב על מנין חו"ה במנין מלואים העליונים ע"ב קס"א ולכן בשעת הזיוג האיש פניו למטה והאשה פני' למעלה, ולענין קשור ד' מלואי הויה דחכמה עם ד' מלואי אהיה דבינה בזווגי איש ואשה רומז והאדם ידע את חוה אשתו בבחי' דעת הממוצע בין חו"ב שכן והאד"ם יד"ע חושבן חכמ"ה בינ"ה וכן א"ת חו"ה מנין ג' פעמים חכמ"ה בינ"ה ונשלם יחד ד' פעמים חכמ"ת בינ"ה לזווגי ד' מלואים:

הדרן לג' הבחנות זכר ונקבה ואיש ואשה ואדם וחוה נרמז בשלשתן לזווגי שמות הויה ואדני הנדרשו במה שנאמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר דהנה זכ"ר נקב"ת מנין ר"ת ''זה "שמי ''לעלם ''וזה ''זכרי ''לדר "דר ואי"ש אש''ה מנין שלמות מלו"ת ז"ה שמ"י וז"ה זכר"י וכן אי"ש אש"ה מנין שלמות מלות לעל"ם לד"ר ד"ר עם אותיותן ולפי שאיש ואשה בלשון נופל על לשון וא"כ נתייחס איש עם אשה ואשה עם איש לכן נרמזין בכפל כנזכר: