ארץ חמדה, ביאורים על אגדות חז"ל יא

שם דף יט כל המספר אחרי מטתן של ת"ח נופל בגיהנם שנאמר והמטים עקלקלותם וכו' אפילו בשעה ששלום על ישראל, יוליכם את פועלי האון, יש לומר עפ"י מה שבארתי ההבדל בין עקש ועקל, כי עקש הוא המעוות ומעקם שלא לצורך, ועקל הוא המעקל דבר לצורך, והנה הת"ח לפעמים יוצא מדרך המצוע לצדדים משום צורך קצת. שיתפאר בשבחיו כדי שילמדו ממנו דרכי ה' לעשות כמוהו, מתבטל מלמודו מפני שהולך לדבר מצוה וכדומה, וזה בכלל עקל ולא עקש, והמטה העיקול לדרך עקלתון לדבר עליו עתק שהיה ענינו אך להרע. נופל בגיהנם, ושיעור הכתוב הטיבה ה' לטובים ואף שהטובים האלה פעמים נראה מעגליהם שנוטים מדרך הטוב מ"מ לישרים בלבותם עיקר הולכים אחר מחשבות הלב הטובה היא. אבל אותם שאינם דנים אותם לכף זכות אך מטים עקלקלותם לכף חובה יוליכם ה' לגיהנם, ואמר אפילו בשעה ששלום על ישראל, ר"ל כי ברוב הפעמים יתהוה זה שיוציאו דבת לשון ושפת עם על הצדיקים בעת מחלוקת. שאז מחפשים עלילות וכונתם אז להקניט אבל בעת שיש להם שלום עמו ואין דעתם לקנתרו רק שנדמה להם בדמיונם שסר באמת מדרך הטוב, מ"מ יענשו על שלא דנוהו לזכות ולא חפשו לזכותו ולא לחייבו: