אפוד בד על הגדה של פסח, מגיד, דיינו י

מעתה נבין המאמר אלו ספק צרכנו במדבר כו' ולא האכילנו את המן , ויקשה היינו סיפק היינו מן, הלא במן סיפקם, והנראה שאין כוונת המן הסיפוק ולא סיפוק המן, רק כוונתו שהשגחת האלהים הי' כ"כ דבוקה בהם עד שאף בארץ ציה ושממה אשר מצד מערכת השמים היו ראוים לנזק הגוף ותחלואים רעים, אבל השגחת האלהים עליהם היה כ"כ חזק ועצום שנשארו בארץ לא זרועה בריאים וחזקים כבגן אלהים. וזה היה מהצורך לשלימות המזג, וזה המוליכך במדבר הגדול והנורא כו' שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה, וזה אלו ספק צרכינו במדבר א"ש ולא האכילנו את המן כו'. כי אף שלימות המזג הי' מהצורך לשלימות האומה בכללה, כי כמו ששלימות המזג הוא הכרחי לשלימות אדם פרטי, כן הוא מההכרח לשלימות אומה בכללה כי החלק יעיד על הכלל, והנה נתינת המן אמה"כ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מזון נאות למזג האדם, ואמר לחם מן השמים, ר"ל שלא יאכלו אותו לתכלית התאוה ולא יעשה ממנו סחורה כי הוא לחם משמים נתון בהשגחה עליונה, ולכן יהיה לקיטתו ושמירתו ואכילתו תיקונים אליהם כפי שכל אלהי ולא כפי התאוה החומרית, ואמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כי הוא מזון ניתן כפי הצורך והכרח, ואינו נקנה בהשתדלות וחריצות ועמל, אלא בחסד עליון, ולכ"א יום יום להגיד שיודו בהשגחתו של כל יום ויום ויכירו בנסיון שהוא דבר מושגח מאתו ויבטחו בו תמיד לתת אכלס בעתו, ואמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, כי היה נותן להם המן כדי שיהיו פנוים מבקשת מזונותיהם, ויהיו פנוים לעסק התורה העתידה להנתן להם. והנראה שעל ידי המן היה הישרת מדותיהם, כהסתפקות ורחמנות, וכל מדותיהם על אדני אמת וצדק כוננו, וזה היה הכרח גדול לשלימות המדות אשר הוא ענף לשלימות האמתי ולכ"א --