אפוד בד על הגדה של פסח, מגיד, דיינו א

כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. הרב המורה (פרק נ"ד מחלק ג') ביאר כי שלימות האדם הם ארבעה מינים, (א) שלימות הקנין כמו ממון ובגדים וקרקעות ועדים וכדומה. (ב) שלימות המזג והוא חוזק הגוף ושווי אבריו נערכים וחזקים כראוי. ~(ג) שלימות המדות והוא שיהיו מדותיו שלימות על תכלית מעלת המין האנושי. (ד) שלימות האנושי האמיתי והוא ציור המושכלות האמתיות בענינים האלהיים ועניני התורה והחכמה. והנה דבריו כנים ואמתיים אצל אנשים חפשיים מכל שעבוד ועבדות, אבל האסורים בזיקים ובכבלי ברזל והושם בסד רגלם, בל יוכלו לקנות השלימות האלו אחרי, כי אינם ברשות עצמם, וכעבד ישאף צל. לכן למען יוכלו בנ"י לקנות שלימות האלה, היה מההכרח ראשונה להוציאם מכור הברזל מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, למען יהיו בני חורין, ויוכלו לקנות השלימות הנזכרים, ולפ"ז מלבד ההוצאה בעצמו שיצאו מתחת סבלות מצרים והיתה ישועה חומריית. עוד גדלה ההוצאה ההיא מצד השלימות אשר קנו ע"י, כי ע"י החירות הזה היו מוכשרים אל קניית ד' שלימות אלו, וכהני ה' יקראו, וזה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים. וצריך להבין שהרי זה הוא דבר שאפילו תשב"ר יודעין שא"ל היינו נגאלין היינו עבדים, אבל הכוונה כנ"ל שמלבד תועלת הוצאה מצד גופנו, היתה ערך ההוצאה גדול עד מאד מצד נשמותינו, כי ע"י נוכל להשיג השלימות, וז"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו ולא היינו יכולים לקנות השלימות הנזכר אף אם רפו ידם מאתנו, וז"ש המסדר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו , ר"ל היינו צריכים להודות ולהלל להשי"ת על שנתן לנו האמצעיים ע"י ההוצאה ההיא לקנות השלימות:

והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב"ה עליו ט' מכות כסדר דצ"ך עד"ש בא"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:

והנה הרב האברבנאל בענין פסח שלו כתב בפ' בא בשם החכמים ז"ל שהגופים התחתונים שבעולם השפל קשורים עם הגופים העליונים השמימים ומושפעים מהם, וכש"כ בעניני התבואות והויה וההפסד כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ועליו אז"ל על מ"ש איוב הידעת חקות השמים אם תשים משטרו בארץ, עד שמפני זה היה לכל אומר מהאומות ולכל ארץ מהארצות מזל ידוע ומיוחד בשמים, ישפיע עליו, כמאמר דניאל שר מלכות פרס, וכ"כ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, והיה המזל השולט במצרים מזל טלה, ולכן היו המצרים עובדים אותו, ומכבדין את צורתו, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לפי שהיו חושבין שמזל טלה ישפיע ברכות וטובה באמצעות הכבוד והעילוי שיעשו למקנה שנק' שמו עליו, והיו גם ישראל זונים אחרי אלהי נכר הארץ והיו מכבדין המזל ההוא, וככל תועבות מצרים עשו גם הם, וכמ"ש הרמב"ן ע"פ שה לבית, וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיותם במצרים רובם היו עובדים למזל טלה כמו המצרים עצמם. וז"ש ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בא"מ, ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו שמוע אלי, את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, וכבר זכר הנביא אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכש"כ שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם, והפרו את בריתו ולא נימולו, מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר למצרים, עד ששל הקב"ה לנאמן ביתו מרע"ה להיות רופא לשבורי לב וחסרי דעת, ולהדריכם במעגלי צדק והשריש בהם אמונות אמתיות, ובעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרים, הוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא מרום במרום לבטל כח מזל הטלה בילה ההוא, וזה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות באפוד המזלות, נמשכה אחר משפטו מכות בכורות, דהא בהא תליא, ולכן נלקו כל הבכורות כולם, לא שיהא בכור השבי ובכור הבהמה חטאים בעבדות ישראל, אלא להיותם בכורות, ובלקוי בכור המזלות היה מחויב שכל הבכורות מאיזה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא יקה עמו, א"כ נלקה מכח הבב"ת, כדי שיצאו ישראל ממצרים, ומתו הבכורות בלקוי מזל הבכור המורה עליהם. והנה היו בכורי ישראל גם המה נכללים במכה זאת, אם כפי סידור הטבעי, כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם והם היו במצרים, ואם כפי שורת הדין ומשפטו, לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים, ולכן היה ראוי שילקו עמהם אבל האל ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, נתן להם מצות פסח שה לבית אבות שה לבית שהוא טלה, וע"י קיום מצוה הזאת הדומה בכל צדדיו למזל טלה, עי"ז ניצולו מרדת שחת, על ידי מסירת נפש, כי באמת שאר המכות שהיו ע"י אמצעי היו מוגבלים כפי סדר הטבע אשר שם בהם הבורא, ולא היו יכולים לשנות את תפקידם, אבל מכות בכורות שהיה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, ע"ד אני ולא מלאך, כ"א כפי משפט הישר ודין החותך, היה ראוי שילקו גם ישראל עמהם, ע"ד (איוב ל״א:י״ד) ומה אעשה כי יקום אל, ואומר (חבקוק ג׳:ה׳-ו׳) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וע"ד (משלי) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, והיה לפ"ז ב' טובות אצל ב' המכות האלה, כי מצד עשיית שפטים במזל טלה, הכירו וידעו כל ישראל כי שקר נחלו הבל ואין בם מועיל, ושהוא אליל כשאר אלילים, והודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לע"ו:

ומצד לקוי הבכורות הנמשך מהמשפט הזה להכות מכת בכורות במצרים שעי"ז יצאו לחירות, ואף אם היו מתים גם בכורי ישראל, זאת ועוד אחרת שגם בכורי ישראל ניצולו, וזה אלו עשה באלהיהם שהשליך כח מזל טלה ארצה למען נדע כי לה' המלוכה, דיינו, אם הנחילנו הדעה האמתית הזאת, אף אם לא הרג בכוריהם דייקא אלא גם בכורי ישראל ויצאו ממצרים דיינו, שהיו לנו דעה אמית והרג בכורי מצרים והוציאנו לחירות, הצל ג"כ בכורי ישראל ואף א"ל נתן לנו ממונם דיינו:

ובאמת מלבד הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שאח"כ יצאו ברכוש גדול היתה כוונת הש"י שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכ"ז לפ"ד המפרשים כדי שמצרים ירדפו אחריהם, כי לולא את היו נסוגים אחור ולא רדפו אחרי בנ"י, כי היתה חתת אלהים עליהם אחרי ראותם ההשגחה הפרטיית המושגחת בהם בכל המכות שעברו, אבל אחרי שאדם בהול על ממונו, ונעשו כמצולה שאין בה דגים או דגן, שמו נפשם בכפם ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל עם ממוננו, ופרעה אמר מעבדנו, ולולא זאת לא היו רודפים אותם. ומה מאוד עמקו מחשבות ה', כי מלבד שתכלית הממון היה לשלימות הקנין אצל ישראל, כי לולא זאת היו ערום ועריה, ולא היו מוכשרים ליתר ג' השלימות, אבל זאת ועוד אחרת שהיה השאלה סיבה גדולה לרעתם אשר תבא עליהם מאת הש"י, וז"ש אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, אשר ע"י ממון הזה קנו שלימות הקנין והיו מוכשרים לשאר השלימות, דיינו:

ובאמת מה שבחר הקב"ה להחריב את הים ולהמית את הנשאר למצרים, באופן הנפלא הזה, כתב האברבנאל והבע"ק לפי שהוא ית' שמו חפץ לקיים שבועתו אשר נשבע לאבות להרבות זרעם ולהוציאם ממצרים ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה ולרוב חלישותם של ישראל יפחדו לבא אל הגוים אשר המה ועריהם חזקים מאד, ע"ד שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה הדבר קשה מאוד כפי טבעם, ולכך היה החסד האלהי לעשות בפרעה ובמצרים מכה בלתי סרה מפורסמת לכל הגוים, באופן שלשמעם תצלינה אזניהם, ורגזו וחלו מפניו, כי הנה בנס קי"ס נכבשה כל ארץ כנען לפני בני ישראל, עד"ש מרע"ה בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת שמעו עמים ירגזון כו', אז נבהלו כו', עד יעבור כו', וכן אמרה רחב ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו ונשמע ונמס לבבנו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:

ומזה נראה מלבד שהיתה טביעת מצרים כפי שורת הדין מפני השלכת ילדי ב"י ביאור מצרים, היתה מאת ה' להפחיד ולאיים יושבי כנען כדי שיכבשו לפני בנ"י בנקלה, הנה א"כ היתה קי"ס נס מפורסם לכל העולם ששינה הקב"ה סדר בראשית, לא לבד במקום הצלת ישראל אלא אף בכל העולם כולו, ע"ד מדרז"ל ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, ואף אם הציל הקב"ה את ישראל באופן אחר, שלא הלכו בתוכו אלא במקום אחר היתה תועלת הקריעה גדול עד מאד, מפני האימה והפחד שנפל עי"ז על כל העמים ועי"ז נכבשה הארץ לפניהם, וזה: