אם למקרא, ויקרא כג

אלה מועדי וגו' אשר תקראו אותם מקראי וגו'. בתלמוד דרשו אתם אפי' שוגגין וכו' וברור מדבריהם שעקר כח דרשתם מאתם ומאד נפלאתי כשמצאתי בשאלתות דרבי אחאי גאון שהיציא הלמוד הזה ממקראי ותקראו ולא ידעתי אם נמצא לדבריו שרש בתלמוד ובברייתות ואם לאו ממנו נקח להסמיך דברי הקבלה על פסוק אחר זולת המובא בגמ' אם יתישב יותר לענינו, ובדרך זה הלכו שני מאורות גדולים הרמב"ם כנודע ורבינו חננאל — והיה רב אחאי גאון אוריין תליתאי אצל הנזכרים וז"ל ובבית דינא תליא מלתא למקבעיה לירחא לחסוריה ולעבוריה דכתיב אלה מועדי וגו' אשר תקראו אותם מקראי קדש מדקאמר מקראי תקראו למימרא דבדידכו תליא מלתא--- וראיתי להרב נה"ו בפי' לויקרא (כ"ג ד') שפירש מעין דרשת רב אחאי ז"ל ולא זכר בעל השאלתות.

בין הערבים. דעת חז"ל שמעת נטות השמש אל צד מבואו נקרא ערב, והוכיח הדברים הרב נה"ו (ויקרא כ"ג) בטוב טעם, והיה יכול להביא ראיה מהנהוג אצלינו לקרוא בלשונות איאורופא Sera ערב מחצי היום והלאה.

וקראתם בעצם היום הזה וגו'. דע כי מלבד הרמזים היוצאים מתו' שבכתב להיותם היום ההוא יום מתן תורה, מצאנו אצל הקדמונים שהיה יום חג הקציר הוא בעצמו חג תורתם, וזה ממה שהיו מאמינים, כי הממציא עבודת הקרקע הוא מיסד הנימוס, ובארץ יון היו חוגגים חג שירירי בזמן הקציר, ובו היו חוגגים ג"כ יום פרסום הדת שחקקה לדעתם האליל ההוא ליושבי אליאוזי ולעם אתינא, ועל כן היו קוראים הימים ההם Tesmoforie שהוראתו יום חג התורה , וראיתי מי שכתב שהיו קורים החג ההוא בלשון רומי Palilie מל' פלילים או פליליה חק ומשפט Pluche.l. 587. וזה טעם שקראו לעבודות בכלל Cerimoniali על שם שירירי המיסדת אותם, וכבר הודה בזה בעל ס' כלימת הגוים פרק ה'.

זכרון תרועה. זכרון של תרועה, ומהו ענין הזכירה? בריאת עולם, וכן בפסח נאמר והיה היום הזה לכם לזכרון — שתזכירו בו יציאת מצרים שהיא בריאת ישראל, ואם תאמר למה לא נתבארה בריאת העולם בכתוב — התשובה שכל אמונה או מקרה שלא ישקיפו לעם ישראל בפרטות, ולישובם המדיני לא תזכר בפירוש בתו' שבכתב ואנו למדים אותה מתושבע"פ כי ספר התורה לישראל נכתב בבחינת היותם אומה ולשון — ולא אמונה פרטית — ועקר האמונות בתושבע"פ הם, וקצתם מצא אותם משה כבר ידועים באדמה, וקצתם למדם הוא לישראל מפיו יתברך, אבל תורה שבכתב לא נתנה ללמד האומות רק המעשים, והיטב אשר דבר Proudhon. De la célébration du dimanche «Moïse ne s'est point attaché à élever un monument didactique; il n'a pas voulu faire une théorie; jamais il ne s'explique sur ses principes.» — ועיין עוד עליו דברים יקרים לעניינינו דף.56 — ולנו עוד ראיה נכבדת ורמז יקר בכתוב כי יום הזכרון כיום הכפורים הוא יום דין וסליחה שלא תמצא קרבן שוה ליום ר"ה אלא קרבן יום הכפורים ושמיני עצרת, וכל שאר הקרבנות חלוקים מהם, הא למדת שר"ה ויו"הכ ושמיני עצרת טבע אחד ותכלית אחד להם, וכבר עמדתי על זה בארוכה בקונטריסי טעם לש"ד — ועוד טעם אחר נכבד להורות כי גם כפי מליצות התורה ר"ה יום הדין הוא שהרי מצאנו פסוק אחר אומר וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר וגו' והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, ובר"ה מהו אומר זכרון תרועה כלומר זכרון מסבת התרועה שאנו מתנפלים לפני ה' ומבקשים לפניו בקול החצוצרות והשופר, והיא התרועה, ובזה אנו נזכרים לפניו נגד צרות הטבעיות והרוחניות כמו שאמרה התו' עצמה שע"י החצוצרות אנו נזכרים נגד הצר החיצוני הצורר אותנו כמו והרעותם בחצוצרות ונזכרתם , הרי לך מבואר שכפי מליצות התורה יום ר"ה הוא יום דין ומשפט, והיותו גם כן יום ראשון לשנה גם זה למדנו מתוך הכתוב, הרי הוא אומר ביום הכפורים תעבירו שופר ארצכם והוא כפי עדות התורה סוף השמיטין והיובלות ובו עבדים יוצאים לחרות והוא העשירי לחדש השביעי שיום ראשון בו הוא הנק' יום הזכרון ועליו אנו דנים — ושיהיה יום העשירי הוא ראשון לשנה ולא ראש חדש הוא נגד השכל והנסיון — אם כנגד הנסיון שלא מצינו בשום אומה ולשון שתתחיל השנה באמצע החדש — ואם נגד השכל שראוי ונכון הוא שיהיה בין קץ השעבוד לתחלת החירות ימים מספר להכין עצמו, וכן הקרקעות והשדות והבתים יתברר אדוניהם הראשון ויניחו סימני הבעלים האחרונים להכנס ברשות הראשון, והימים האלה הם הימים שבין ר"ה ליו"הכ, וכן בענין הרוחני הימים האלה נזכרים ונעשים לצאת מיד רשות החטא והעון הכרוך בעקבי החומר להכנס ברשות אדוננו הראשון יתברך, והחזרה הכפולה הזאת היא רמוזה לדעת קצת בשם יובל מלשון חזרה והליכה, כמו יובילו שי למורא, והוא מעין הוראת שם תשובה (תשובת האנשים איש אל אחוזתו כמ"ש תשובו איש אל אחוזתו, ותשובתם לבעלם הראשון הוא ה"ית) — סוף דבר התכלית הגשמי שבר"ה ויו"הכ הוא מעין התכלית הרוחני ואין ביניהם, רק שהאחד נוגע אל החיים המדיניים, והב' אל הרוחניים, ובא זה ולמד זה על זה, הראשון נתבאר בתו' שבכתב כי כל חיצוניות כוונתה אל החיים הגופניים, והב' למדנו מתושבע"פ אשר היא אוצר האמונות והחיים הרוחניים — רק ביו"הכ נתבארו באר היטב שני התכליתיות כאחד בכתוב שהרי תשובת הנשמה אל בוראה נתבארת באומרו כי ביום הזה וגו', וחזרת הקרקעות והעבדים נתבארה באומרו תשובו איש וגו' ויו"הכ יעיד ג"כ על ר"ה — ובדברי הנביאים מצאנו שנשתמשו מהנימוסים הנוגעים לגוף ולנכסים למשל בהם בחינות כיוצא בהם ברוחניות כמו מליצת גואל שנוסדה על הקרוב הגואל אחוזת אחיו ואין פה מקום להאריך. — וגם זולת זה לא חסרו ראיות והרי זו אחת מהן, מצינו במלכים (א' ח') שירח זה הוא מאותם המעטים שנשאר שמם הקדמון והוא הנק' ירח האיתנים כלומר חדש הקדמונים והגבורים, והם האבות, והוא החדש שבו ישתדלו בני אדם לחזור למצבם הקדמון, שהיה לדעת כל הראשונים זך מבלי פשע — ואולי ג"כ ירצה בשם איתנים כמו שובו אתיו חדש החזרה והתשובה, תשובת האדם איש אל אחוזתו ותשובתו לאדוניו הראשון ית' שמו — וביותר תגלה האמת כשנביט אל תרגום יונתן שהבין בירח האיתנים החדש החשוב אצל הקדמונים, שתרגם ירחא דעתיקייא כלומר קודם שיצאו ישראל ממצרים, וימנו לחדש ניסן היה החדש הזה אצל הקדמונים הוא החשוב שבכלם וע"ז נקרא ירחא דעתיקייא הפך ניסן שנאמר בו החדש הזה לכם ראש חדשים, ויפה העיר רד"ק שכתב "מכלל כי לשאר העולם אינו ראשון כי תשרי הוא ראשון".

חקת עולם לדורותיכם. דור נגזר מן דירה, כל זמן שאדם דר בעולם, עיין רד"ק שרש דור ורשב"ץ ומגן אבות עשרה דורות וכו', ומזה יש ללמוד לחשוב מספר השנים.

[השמטה: פרי עץ הדר. בבבלי בירושלמי ובויק"ר פירושו הדר על פי לשון יוני מים שגדל על המים וראה מאמר נחמד ע"ז ערך מלין להרב רפאפורט (ערך אתרוג) ולא אעמוד כעת רק על דבר אחד בו כי לדעתי שגה ברואה כשתמה איך יוציאו הלכה מהרכבת לשון יוני ושדרך זה נמצא רק במדרשים ואגדות לא בדינים והלכות — וכל זה ללא אמת, כי הרבה הלכות ודינים מוציאים מהרכבת לשון יוני (חוץ מלשונות אחרות ג"כ כידוע) וגם דיני נפשות מוציאים מדרשת ל' יוני (כמו בפ' ישרפו אותו ואת הן שכן בלשון יוני אומרים לאחד הן ) ודע כי הידור מים בלשון יוני חתר הפילוסוף הגדול אפלטון למצוא לו שרש וענף בלשון יוני עצמו כאשר מצא לשאר שמות ופעלום בויכוחו היקר קראטיל Cratyle ולא יכול, וחתם בהודאה זו ששם הידור מוצאו מלשון אחרת ושכן אצל הפ'ריגים (עם אסיא) משתמשים בשם זה בשנוי מועט Et nous savons que les Phrygiens se servent du meme mot legerement altere, de meme des mot HYDOR (cau) — Cratyle. ed. Paris. p. 172.]