אם למקרא, ויקרא יב

[השמטה: אשה כי תזריע. פ"ג דנדה אמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכו' ע"ש, וזו היא דעת גדולים ועצומים מהטבעים ראשונים ואחרונים ורבותינו נמשכו אחריהם כדרכם בכל דבר חכמה אנושית להסתופף בצל חכמת זמנם, ומעין זה אומרם (נדה שם) אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי, ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה שנאמר ובחטא יחמתני אמי, מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית, ופירש"י בעון על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדק"ל כל אשה שדמיה מרובים וגו' והוא מביאו לידי עון וקא דייק רבי יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה וע"ש דברי מהרש"א, ותמהני כיצד שניהם לא פירשו לנו באופן יותר פשוט למה נקרא דם נדות עון על שם עון אדם הראשון שבסבתו לקתה אשה בדם נדות כמאמרם ז"ל במ"א — ועיין שם דברי מהרש"א שרבי יוחנן האומר סמוך לטבילה לא פליג אדלעיל, וזה יסכים עם מה שנאמר והוא כי בין ר' יצחק בין ר' יוחנן לא אמרו לנו דבר שלא שמענו יוצא מפי רופאים מומחים כלם פה אחד יגידוה ויערכוה לפנינו בשפת ברורה, ובפירוש מצאתי רשום בזכרונותיו ולא ידעתי מקום מוצאו Tutti gli osservatori che operano a Boerhaave credono sia più facile il concepimento nell'epoca che precede e segue il flusso mestruale.]

וביום השמיני ימול. הטעם הנכון למילה ביום שמיני כי לדעת הקדמונים כלם לא היה הולד בר קיימא ונחשב כבריא עד הח' אם מפני שלא עברו עליו הימים הראוים ואם מפני מספר השבעה החביב וזה הטעם מסכים מאד עם אמונות הקבלה מצד, (כידוע כי גלוי העטרה בשמינית) ועם דברי התלמוד מצד, — ובזה יהיו לאחדים עם אמונות הקבלה כאומרם בתלמוד עד שיראה פני מטרונא — וכן בבהמות כתוב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה , ראה כמה היה חביב המספר הזה לתורה עצמה, וממה שמצינו וביום השמיני וגו' על מין האדם, יפקחו עיניך כי מה שנאמר בבהמה שבעת ימים יהיה תחת אמו אינו מצד החמלה כאשר חשבו קצת, והן לו שימשך מזה החמלה לאם אין זו ראשית כוונת דרכי אל — ולא אצלנו בלבד תקעה אהליה אמונה זו אבל גם אצל חשובי היונים שלא היו קורים בשם לילד הנולד עד יום השביעי, וטעם לדבר כי בכל הז' ימים היה אצלם כמסוכן, עיין Arist. hist. anim. lib. VII. c. 12. p. 896. e Hecker. hist. de la medec. v. 1. 235.