אם למקרא, ויקרא י

הוא אשר דבר ה'. לא מצאנו בדברי ה' כדברים האלה, ומי שיש לו עינים לראות יראה כי זה לאות שלא כל מה שדבר ה' אל משה נכתב בתורה ודברים הרבה לא נמסרו לו להעלותם על ספר ולולי שקרה מקרה זה, לא היו דברי ה' אל משה נודעים לנו מתורה שבכתב — והחכם שד"ל מיראתו שלא נוציא תולדה זו הקדים וכתב (משתדל ויקרא ג') שהוא כמו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' — ובשתים טעה — הא' שגם הפסוק שהביא אין צורך להוציאו מפשוטו — וכוונת לבן ובתואל לומר שמכל מה שאירע לאליעזר ומהנחש אשר ניחש ומדבריו קודם שיפגע ברבקה באומרו היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, נראה כי גזרת מלך היא וכן אמרו בפירוש מה' יצא הדבר וכו' — וכן מצאנו במכת הארבה שלא נכתב הצווי — ויש מי שפירש שודאי אמר הקב"ה למשה מכת הארבה אלא לקצר הדברים לא נכתבו כמו שמצינו שאמר משה הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש (ר' יוסף בכור שור בס' דעת זקנים) ואלו לא זכר רק ענין הארבה החרשתי — אך איך יתכן לומר שלקצר הדברים לא נכתב בקרובי אקדש — ומה לו להמתין עד שיצא הדבר אל הפעל, האם נסתפק בדבורו ית' חלילה? ובס' הדר זקנים הביא ג"כ פי' זה משם ר"י בכור שור אבל בקרובי אקדש לא נמצא, ולדידיה ניחא. — והטעות הב' שאף אם הפסוק שהביא יסבול פירושו לא יתכן לפרש כן בפ' שלפנינו שהרי כתוב הוא אשר דבר ה' לאמר , ואיך יוסיף מלת לאמר, המורה על אמירה בפעל ועוד שזכר דברי ה' כמדבר בעדו אקדש אכבד ולא היה עושה כן אלו היתה הכוונה על חכמת האל וגזרתו דוקא.

[השמטה: הוא אשר דבר וגו' בקרובי אקדש. עיין מה שכתבתי שם, ואם נקבל פי' רש"י שהכוונה על מה שכתוב ונקדש בכבודי, יהיה אם כן מעין דוגמת כל הכתובים שזכרנו שמעידים זה על זה, וכל ספר מעיד על חבירו שהרי ונקדש בכבודי נכתב בס' אלה שמות והיא אשר דבר לאמר בס' ויקרא — ואם כדברינו שם ויוכיח על תושבע"פ, מצינו גם כן דוגמתו בפ' עצמה בענין ההזאות שכתב רש"י לא ידעתי היכן נצטוה בהזאות הללו — ואין ספק שנצטווה עליהם ולא הגיד מזה כלום שאלולי כן היה נכתב, וכשראו אנשי הדור ההוא המעשה בלתי קדימת מצוה, יכולים היו לומר כמו שאומרים מכחישי תושבע"פ בזמנינו מנין זה לכם? ואם משה היה שם להודיעם שכן צוות, האם משה יחיה לעולם כדי להודיע כי תושבע"פ אמת גם לדורות הבאים?]

[השמטה: ראשיכם אל תפרעו. ביחזקאל מוסיף ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם, והעתיקו רבותינו בפי' כסום, ראשו של זה בצד עקרו של זה וזאת תגלחתו של בן אלעשה — ומה שיעיד כי נאמנו מאד דבריהם שכן מצינו מכהני מצרים שסופר עליהם כזאת ונכון הדבר ללמוד מליצות התורה שנתנה ליוצאי מצרים ממנהגים המושלים בה, (עיין מה שכתבתי פ' פנחס על ההזאות) ושהרי על הכהנים ההם אמרו Ils avaient les cheveux tres courts et coupes en rond. — Montefaucon vol. II. p. 346. pl. 140. La Massonerie consid. come le resultat de la Relig. egyptienne etc. vol. l. p. 61. ועיין כל הנאמר אצלנו במקומות שונים על התדמות מנהגי ישראל למנהגי מצרים, לא חלילה שיהיה התכלית, ההדמות אליהם, רק שהמצרים שמרו יותר מהאומות זולתם חלק רב מהאמונות ומהמעשים הראויים וזה שאמרו והורו לנו המקובלים גם בלא דעת יקר תפארת הכלל הזה וסכנתו ותועליותיו הרבות והעצומות גם בביאור מליצות התורה גם בחקירת מקורי הקורות והמנהגים אצלנו, וראינו סימן מובהק לזה במה שהשוו משפטיהם קדמוני הגוים בין ישראל ובין מצרים ועשו אמונותיהם אחדים מדעתם כי בחותם אחד נחתמו, וזוהי שהחליטו ב' נכבדי הרומיים Tacito et Suetone מדי דברם על אמונות ישראל ואמונות מצרים. ומה שיורה כי לא לתכלית התדמות כי אם מלחץ האמת המכריחו נתקרב משה לדעות ומנהגי מצרים היא האזהרה הנפלאה אשר יצאה מפי קדוש באומרו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו' — ואם תרצה להבחין מה בין הפעל והבירור האלהי לפעל ובירור האנושי גם בהיות המקור אחד, צא וראה מה עשו היונים שלקחו כל אשר להם ממצרים אמונותיה ומנהגיה, ובעוד שישראל עלו מעלה מעלה עשר מעלות למעלה גם מאדוניהם המצרים, ירדו היונים מטה מטה עשר ירידות למטה מהמצרים.

ומה שאמרנו על מצרים כי היא אשר שמרה חלק רב יותר מזולתה מאמונות האבות, הוא הדבר אשר דברו חכמי הקבלה באמרם כי מצרים שניה לקדושה ונקראת מרכבת המשנה — ודע שגם מקדמוני חכמי הנוצרים נתעסקו לסדר גדולי הגוים הקדמונים בסדר המדרגה על פי קרובתם או התרחקם מישראל כאשר עשה אוריג'יני עיין. Petau Tom. lII. p. 71]

[השמטה: יין ושכר אל תשת. רבותינו פירשו כל מדי דמשכר, ומצאתי כי יירונימוס זכר דבריהם וז"ל והודה להם ומה יקר מעדות הבעל דין שכתב Sicera Hebraeo sermone omnis potio nuncupatur, quae inebriare potest;. Tom. lV. p. 364. וראיתי להזכיר ולהעתיק פה מה שמצאנו אצל חשובי הגוים הקדמונים מכמו אלה המנהגים באסור היין — הנה תורת הקארתאגיניים היתה אוסרת מלהביא יין וכל דבר המשכר אל תוך המחנה וגם בעיר לא היו שותים ממנו לא העבדים ולא השפחות לא הארקונטיס (קציני וזקני העיר) בכל משך השנה שהיתה המשרה על שכמם, לא שרי העיר ושלטוניה ולא השופטים בעת ישיבתם על המשפט, וכן בעת האסף העדה (Senat) להתיעץ על כל דבר חשוב ומסויים הדת נתנה שאין אחד מהם רשאי לטעום יין כל היום ההוא Euseb. Prep. evang. vol. ll. p. 218.]