אליהו רבא על משנה זבים ג

הרי אלו טמאים מדרס. איידי דמתמוטט אימא כרע הטהור את הזב והו"ל נתלה הזב על הטהור ועל בגדיו ומטמא לבגדים מדרס שעשאן משכב ומושב:

על הכבש. מעלה שעולין בה:

ועל הדלת. שעשויה על פי ארובה שבין בית לעליה והיא שוכבת ומצעת. דומיא דכבש וקורה:

חוץ מן הטוחנים ברחיים של יד. ה"ה של חמור כדתניא בתוספתא פורקים מן החמור או טוענין בזמן כו'. בהא נמי ר"ש מודה דבזמן שמשאם כבד טמאים כדתניא בתוספתא מודה ר"ש בשנים שהיו טוחנים ברחיים של יד או של חמור או טוענין בזמן שמשאן כבד בגדי טהור טמאין:

וכולן טהורין לבני הכנסת. אמשאן קל דקתני טהורין לא שנו אלא לבני הכנס' שאוכלין חוליהן בטהרה אבל לאוכלי תרומה אפילו משאן קל טמאין דחיישינן אימא הכריע הטהור על הטמא: