אליהו רבא על משנה טבול יום ב

המקפה של תרומה כו' שנגע טבול יום במקצתן כו'. אפילו לא נגע אלא במקצת השום והשמן פסל כל המקפה וכל השום והשמן אפילו מה שבצד השני של המקפה. דשום ושמן בטיל לגבי מקפה של תרומה והוי כאילו כולו תרומה וכולו אחד:

המקפה של חולין כו'. לא בטיל המקפה לגבי שום ושמן ולא הוי המקפה כאילו הוא תרומה ואין טבול יום יכול לפוסלה ואפילו נעשית על טהרת תרומה אין ט"י פוסל חולין שנעשו על טהרת תרומה כדתניא בתוספתא חומר בידים מבטבול יום שפוסלות את החולין שנעשו ע"ט תרומה. והלכך אפילו השום ושמן עצמן שהן של תרומה לא פסל אלא מקום מגעו אבל מה שבצד השני של המקפה לא פסל שהמקפה של חולין מפסקת ביניהן:

מפני שהוא רוצה בפיזורו. ואפילו הן גוש לא הוי חבור שכל שדוכן ניחא ליה הפזור:

וכן שאר כל הנדוכין שדכן במשקין גרסינן. כלומר בהנך שאני לן בין גוש למפוזר כמו בשום:

אבל את שדרכו לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש. כלומר אע"פ שהן גוש הרי אלו כעגולי דבלה שאינו חבור כהרמב"ם וכדתניא בתוספת' עגולי דבלה שנפלו משקין על מקצתה הרי זה קוצה ממנו עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דר"י וחכמים אומרים אין נוטל אלא מקום המשקה בלבד:

כל מקום שהולך השמן פסל. ר"א בן יהודה איש ברתותא הוא דאמר מי פירות עושה חבור. דתנן (פ"ג ד') עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ר"א בן ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה רע"א משמו לא פסל אלא מקום מגעו:

חתיכה וכל העולים עמה חבור. גרסינן ולא גרסינן בדברי ת"ק זה לזה:

מעשה קדרה וקטניות. גרסינן:

חבית ששקעה כו'. חבית ריקנית שנפלה לתוך בור של יין של תרומה:

מן השפה ולפנים. כל היין שנכנס לתוך החבית אם נגע טבול יום במקצתו כל מה שבחבית טמא שהוא חבור:

מן השפה ולחוץ. הוא היין שבבור אינו חבור אלא היין שבחבית ואם נגע טבול יום ביין שבחבית היין שבבור טהור:

אפילו ע"ג רום קומה. ששקעה החבית לקרקע הבור ויין הרבה צף ע"פ החבית ונגע כנגד פיה חבור להיין שבתוך החבית:

שנקב מבפנים ומבחוץ בין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה גרסינן: