אליהו רבא על משנה כלים יט

המפרק את המטה. כרבנן דאמרי מיטהרת איברים:

מחמשה ועד עשרה טמא. אפי' מה שלמטה מחמשה הואיל ולצורך הוא כולה חשיבא יד. מעשרה ולחוץ טהור. אם החבל יתר מעשרה עד עשרה טמא. מעשרה ולחוץ טהור:

על המטה ועל המזרן. שהמזרן עליה וסיפא בכרך אח"כ:

נישא על המזרן. שלא נגע בו אלא נישא עליו ותנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב. והאי מזרן לא חזיא למשכב ומושב:

מעשרה ולפנים טמא. הוא טמא משכב והמטה טמאה משכב. דכל עשרה ולפנים כמטה הוא וטמא לגמרי הוא והמטה לטמא ב' ולפסול אחד:

מעשרה ולחוץ טהור. טהור לגמרי דלאו כמטה הוא וזב לא נגע ביה ולמשכב ומושב לא חזייא והיינו דקתני נישא אבל אם הזב נושאו טמא כדתנן כל הנישא ע"ג הזב טמא.