עץ הדר ס

בתשובה לענין ברכה של מצוה דקילה הרבה ממצות אתרוג והוא מה דפסקי' בשו"ע או"ח (סי' רצ"ז) דאותם הבשמים שמניחים הנכרים בקנקנים של יין אין לברך עליהם, ודנקיט הרשב"א בטעמו דאע"ג דלהדיוט מותר להריח בהם שאין הריח בא מצד היין האסור, מ"מ כיון שיש בו עירוב של איסור אסור משום הקריבהו נא לפחתך, דאימאיס לגבוה (כדר"ל בע"ז), והנה פסקינן כותי' בשו"ע להלכה, אע"ג דכתב (שם) רק שטוב להחמיר מ"מ משום חומר ל"ת פסקינן לאסור לברך, ומעתה מאחר שכך אנו חוששין משום איסור סתם יינם הקל, דהנכרי בעצמו אפשר שלא עבד בו שום עבירה כלל, רק כיון דפתיך בי' איסורא ק"ו נידון דידן שראוי לכה"פ למנוע מלברך, ואיך נברך על ענין שהי' יותר ראוי לו של יבוא לעולם ולא יתעביד בו איסורא. וק"ו שקשה לברך שהחיינו שבא רק על שמחה שלמה. ואם טעם קלוש של מצער בריה פוטרת משהחיינו בענין שחיטה (יו"ד סי' כ"ה ס"ב בהג"ה) איך לא יהי' מעכב כזה הצער של עבירת חוקי השם יתברך ומשפטיו ע"י קלקול חוקי הבריאה בנטיעת כלאים, וכמו שאמרו בתו"כ „את חוקותי תשמרו חקים שחקקתי בהם שמים וארץ. ואלה הם בהמתך ל"ת כלאים שדך ל"ת כלאים“. ואיך תתן הדעת לברך שהחיינו לזמן הזה ליטול פרי שבאה לעולם ע"י ניאוץ כזה שאסרה תורה אפי' על ב"נ, ובכלל בענין ברכה הלא אפי' אין העבירה גורמת המצוה ג"כ א"ז מברך אלא מנאץ (כמבואר בתוס' ב"ק ס"ז ד"ה אמר עולא) דבהזכרת שם שמים יש להחמיר טפי שלא יהי' בדבר נדנוד עבירה

כד) והנה עיקר טעמו של הגאון בית אפרים ז"ל דיש למיזל בתר היחור מצד שהחוש מעיד שצורת הפרי הוא כמין היחור וכמש"כ רש"י (בסוטה בסוגיין). הנה מה שנוגע לענין אתרוג ולימון אין להחליט מהנסיון לגבם שום דבר, מפני שהם כ"כ קרובים זה לזה בצורתם, שאע"פ שיש בהם שינויים בכל ג' הדברים שמחייב על ידם איסור כלאים דהיינו בעליהם, במראם ובטעמם כמש"כ הרמב"ם (פ"ג דכלאים) ע"פ הירושלמי, שמבואר מדבריו שכשהשינויים הם בכל הג' אז אפי' אין השינוי גדול ג"כ הויין כלאים זה בזה, מ"מ ע"י איזה שינוי שמשתנה מעט תכונת האתרוג ומעט תכונת הלימון א"א לנו להבחין אם זה המורכב דומה יותר לאתרוג טבעי או ללימון, ע"כ אין להכריע מצד ההכרה שלנו. זולת אם נאמר דכונת הגאון בית אפרים היא שאפשר לסמוך בשעה"ד על הכלל דכן הוא המנהג בכל האילנות שהפרי נגמר בצורתו העליון, א"כ נחליט דמסתמא ה"ה גבי אתרוג. והנה כבר כתבתי שאם יש לנו ספק ראוי לנו למיזל בתר השורש כבכל ענין של יניקה, ובפ"ק דערלה בירושלמי אמרי' שורש פטור פוטר, א"כ אם נבוא להחליט ע"פ הכלל של מראה הפירות להכריע על ידו בענין אתרוג ולימון שאין היריעה ברורה מצד עצמה, צריך שיהי' הכלל כלל מוחלט דהפירות לעולם הולכים בצורתם אחר הנוף, אע"פ שאחר כל אלה כבר כתבתי לעיל שאין הצורה החיצונה ראי' גמורה לענין דין מצוה שצריך להיות ענין המכריע כח החיים והצורה הפנימית של המין שבחרה תורה למצוה, וכה"ג דד' הר"ן