דבר אברהם - ג כא

במנורה הבאה זהב דבעינן מקשה משא"כ כשבאה משל שאר מיני מתכות דלא בעינן מקשה, כדאמרינן במנחות (דף כ"ח ע"א) באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה, וכ"פ הרמב"ם שם דבשל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה ואם היתה חלולה כשרה וכו' הכ"מ דהיינו שאינה מקשה, וכיון דלא בעינן מקשה ממילא אין קפידא אם אין נרותיה קבועין בה ואפשר לסלקן מן המנורה ולהוציאן בפני עצמן לחוץ ובכה"ג הזר מדליק ואין כאן משום מתקן מבחוץ כמ"ש הראב"ד. ואין לומר דלמסקנא באמת אין נ"מ בין מוציא כל המנורה למוציא רק נרותיה ומדליק ואידי ואידי מתקן מבחוץ הוי דהא לפני ה' כתיב וליכא, והא דחולק הראב"ד בהכי רק לפי ההו"א דספרי דמקרא דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מוכח דכהן אחד נכנס בשבעה נרות ואז בע"כ היינו צריכין לומר דגלי קרא דיאירו שבעת הנרות דזה לא מיקרי מתקן מבחוץ וקרא דלפני ה' מיירי רק במוציא כל המנורה, אבל למסקנא דאי"צ להדליק בב"א הדרן לומר דבכל אופן מיקרי מתקן מבחוץ, ז"א שהרי מקרא דיאירו שבעת הנרות אפילו לפי ההו"א דצריך להאיר כולם בב"א לא מוכח כלל דמותר להדליק בחוץ שהרי אפשר בקינסא ארוכה כמ"ש הראב"ד מקמי הכי, ונהי דהראב"ד כנראה הוכרח לדרך השניה שמוציא הנרות ומכניסן כשהן מודלקין משום דלשון הספרי הכריחו דקאמר כהן אחד נכנס בשבעה נרות דמשמע שעם כניסתו הוא נכנס בנרות דולקים, מ"מ על הספרי גופא קשה למה אמר בהאי גוונא ולהוציא מידי מתקן מבחוץ לימא שמכניס בקינסא ארוכה בב"א בפנים, ואפילו תדחוק לומר דבקינסא א"א מ"מ יכנסו שבעה כהנים וידליקו בב"א ומתקיימא מצוה דיאירו שבעת הנרות דלאו כהן אחד ולא ז' כהנים כתיב בה ומנלן להוציא מידי מתקן מבחוץ אע"כ דגם לפי האמת אין מתקן מבחוץ אלא כשמוציא כל המנורה כו' אבל כשמוציא רק את הנרות בלבד ומדליקן וחוזר ומכניסן אין כאן משום מתקן מבחוץ וכמ"ש, ועפי"ז מדוקדק יפה לשון הרמב"ם שכ' לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ בלשון רבים והרי כאן דסבר נרותיה קבועין בה א"א להוציאן אלא בהדי מגורה וא"כ היה לו לומר שאם הוציאה לחוץ בלשון יחידה, ולפמ"ש מדוקדק יפה דלהוציא כל המנורה ולהכניסה מודלקת באמת אסור משום לא יתקן מבחוץ והכא מיירי רק כשעשאוה משאר מיני מתכות ואין נרותיה קבועין ומוציאן בפני עצמן שלא עם המנורה ולהכי נקט והוציאן לשון רבים

ענף ה'

יז) אולם בעיקר הדבר אם בבאה משאר מיני מתכות אינה באה מקשה שכתבנו דדעת הרמב"ם דאינה באה מקשה ותמכנו יסודותינו בהכ"מ עדיין קטר קא חזינא דזוהי הצעת הסוגיא דמנחות (דף כ"ת) ת"ר מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה מ"ש מן הגרוטאות פסולה דכתיב מקשה והויה שאר מיני מתכות נמי זהב והויה וכו' מקשה מקשה לעכב זהב זהב נמי לעכב האי מאי כו' היינו זהב זהב מקשה מקשה לדרשא כו' מאי דרשא דתניא ככר זהב טהור כו' באה זהב באה ככר אינה באה זהב אינה באה ככר גביעיה כפתוריה ופרחיה באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ההוא פמוט מיקרי וזה מעשה המנורה מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה מקשה דסיפא למאי אתי למעוטי תצוצרות כו'. והרמב"ם (פ"ג מבית הבחירה) כתב המנורה מפורשת צורתה בתורה וארבעה גביעים כו' בד"א בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה, ואם היתה חלולה כשירה, ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות. שבעת קני המנורה מעכבין זה את זה ושבעת נרותיה מעכבין זה את זה בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות וכל הנרות קבועים בקנים. וכתב הכ"מ ומ"ש ואם היתה חלולה נראה לפרש דהיינו לומר שאינה מקשה עכ"ל והוא כמבואר בסוגיין אינה באה זהב אינה באה מקשה, אבל לפי"ז קשה טובא מ"ש הרמב"ם בתר הכי ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות, והרי פסול דגרוטאות הוא ממקשה וכיון דבשל שאר מתכות לא בעי מקשה ראוי הי' שלא לפסול הגרוטאות, והמל"מ עמד ע"ז וכתב ז"ל ואם היתה חלולה פירשה מרן דהיינו לומר שאינה מקשה נראה דדוקא בדיעבד כשירה אבל לכתחלה צריך לעשותה מקשה ובזה ניחא מ"ש ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות דהיינו לכתחלה דאלת"ה תיקשי דהא פסול דגרוטאות נפקא לן מדכתיב מקשה ותניא מקשה זהב כו' אינה באה זהב אינה באה מקשה א"כ פסול דגרוטאות בשל שאר מתכות מנלן אלא ודאי רבינו לא מיירי אלא לכתחלה, ומ"מ לא ידעתי מנא לי' דין זה ואדרבא לישנא דגמרא אינה באה זהב אינה באה מקשה משמע אפילו לכתחלה עכ"ל. והנה הדוחק שמדברי המל"מ מבואר והוא עצמו ז"ל לא נחה דעתו מהן דמנ"ל להרמב"ם לחלק לכתחלה מדיעבד, ועוד דבהלכה דאין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות כולל הוא של זהב ושל שאר מתכות יחד ובשל זהב בודאי מעכב גם בדיעבד והאיך נימא דלצדדין קאמר לה בשל זהב גם בדיעבד ובשאר מתכות רק לכתחלה, דבר זה א"א ליאמר, ותו מאי האי דכתיב ואם היתה חלולה