דבר אברהם - ג יד

שנאמרה ולא בתור כיהון אלא אף מחוסר בגדים שדינו כזר לענין עבודת כיהון שפיר מדליק, אבל זר אע"פ שאינו מחלל משום דלאו עבודה של כיהון היא מ"מ אינו מדליק לכתחלה משום דאינו מחויב בדבר ומצוה אכתפא דכהנים היא דרמיא, ושחיטה שאני שאין מצותה על הכהנים אלא על הבעלים וכשהכהן שוחט רק מדין שליחות הוא **(ועיי' במל"מ (פ"ב מתמידין ה"י) שכתב לענין הוצאת הדשן דאע"ג דלאו עבודה היא ואין הזר לוקה עלי' מ"מ איסורא איכא יעו"ש, ובמק"א דברנו מזה. ויותר מזה י"ל דסבר הראב"ד דאין חילוק כלל בין נאמר בלשון אזהרה או בלשון בהעלותך אלא דכיון דלאו עבודה היא מסברא אין בה איסור זרות, אלא מדכתיב בה אהרן בעינן כהן מבני אהרן ולאו מדין עבודה אלא מידי דהוה אמר אות נגעים דלאו עבודה היא ובעיא כהונה ואפילו כהן שאינו מבני אהרן אינו רואה, כדאמרינן בזבחים (דף ק"ב ע"א) דאפי' לרב דסבר משה כ"ג הי' מ"מ אינו רואה מעים דאהרן ובניו כתיב, וה"נ דכוותה אלא דאינו מחלל בדיעבד כיון דלאו עבודה היא מדיני הכהונה. ובזה אשכחנא קצת פתרא למ"ש הריטב"א שם וז"ל ובשם הרב ז"ל מצאתי דכולה סוגיין לענין כהן העובד שלא בבגדי כהונה דהוה לי' זר כו' והיינו דאמרין הכא הדלקה לאו עבודה היא לחייב עלה מיתה לכהן העובד שלא בבגדי כהונה עכ"ל והריטב"א תמה ע"ז, ולמ"ש י"ל דסבר דמ"מ בני אהרן בעינן וקושית התוס' דאהרן כתיב דחקתו וכמ"ש:)** ולכן שוחט הזר גם לכתחילה ואפשר עוד דסבר הראב"ד דאע"ג דקרא דבהעלותך שלא נאמר בלשון אזהרה אפקי' מכהונה ולא קאי עלה אהרן ובניו דבקרא דיערוך אותו מ"מ מכלל דלפני ה' לא אפקי' וצריך שידליק בפנים אלא דבדיעבד אין זה מעכב

טו) ולענין הקושיא כיון דהדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן כדאמרינן בנר חנוכה, י"ל דהא דבנר חנוכה פשיטא לן דהדלקה במקומה בעינן הוא משום דקיי"ל כבתה אינו זקוק לה וא"כ בהדלקה גרידתא כבר נגמרה כל המצוה ואין אחרי' כלום דלא בעינן שתהא מודלקת אלא שידליק, ולכן א"א לומר דבהדלקה בפנים מתקיימא מצוה שהרי המצוה היא שתהא בחוץ, והגע בעצמך אלו כבתה עד שלא הוציאה לחוץ ואינו זקוק לה היכן הוא קיום מצוה של זו, משא"כ במנורה שאם כבתה זקוק לה כמבואר במנחות (דף פ"ח ע"ב) נר שכבתה כו' מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה י"ל שהמצוה היא שתהא מודלקת בכל זמנה אלא לפי שכל זמן הדליקה היא מילתא דממילא שלא ע"י אדם לכן הונחה המצוה שע"י מעשה האדם בהדלקה כלומר שיסבב שתהא מודלקת כדאשכחן בעלמא במצות פו"ר ולהקים לאחיו שם וכדומה, ולכן לא בעינן בה הדלקה במקומה דגם ע"י הדלקה שלא במקומה הוא גורם שתהא מודלקת כל זמנה במקומה אח"כ, כלומר דמה שהיא דולקת אח"כ מכח הדלקתו הוא. ולפי"ז אפשר ליישב נמי הקושיא השני' משלא יתקן בחוץ ויכניס ולא נצטרך למ"ש לעיל, די"ל דעל מצוה הנמשכת לכל זמן דליקתה בפנים לא שייך לומר תיקון בחוץ משום תחלת ההדלקה. ומ"מ הדליקה חש"ו נראה פשוט דלא מהני דהא לא הוסבה דליקתה ע"י בן חיוב]

טז) אח"ז בא לידי פי' הראב"ד לתו"כ ומצאתי שכתב על מה שאמרו בתו"כ (פ' אמור) יערוך אותו אהרן ובניו מה ת"ל לפי שנאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות יכול יהי' כהן אחד נכנס בשבעה נרות ת"ל להעלות נר תמיד, יכול לא יהא כהן אחד נכנס בשבעה נרות אבל יהיו שבעה כהנים נכנסים בשבעה נרות ת"ל יערוך אותו אהרן ובניו הא אהרן ובניו אינן עורכין אלא אחד, וכתב הראב"ד ז"ל יערוך אותו אהרן ובניו כו' יכול יהא נכנס כהן אחד בשבעה נרות כו' לפי שנאמר במקום אחר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות דמשמע שצריך להדליק כולן בבת אחת כו' כלומר יכנס שם כהן אחד בעינן שיוכל להדליק שם שבעה נרות בב"א כגון שמכניס שם קינסא ארוכה כו' אי נמי שמוציא הנרות שבמנורה ולא היו קבועין במנורה כדאיתא לקמן [דהוכיח בתר הכי דקסבר האי תנא הכי], וא"ת הא אמרינן לקמן לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס התם הכי קאמר שלא יוציא המנורה ונרותיה לחוץ ויכניסנה כשהיא נעקרת ויניחנה במקומה אבל ידליק נרותי' בחוץ ויכניסם בבת אחת שהרי כולם הוקשו זה לזר עכ"ל. הנה מבואר כשמוציא רק את הנרות בלבד [היינו הבזיכין שבראש הקנים שבהם נותן את השמן] ומדליקן בחוץ וחוזר ומכניסן ומניחן ע"ג קני המנורה כשהן מודלקים אין כאן משום מתקן מבחוץ (ולהלן אות כ"א וכ"ב עוד נדבר בביאור דבריו) וא"כ מיושב שפיר מה שכתב הרמב"ם שהזר מדליק בחוץ ואין כאן משום מתקן מבחוץ ומכניס כיון שאינו מוציא אלא הנרות לחוד, דאע"ג דהרמב"ם סבר כמ"ד נרות קבועין היו ולא הי' יכול לסלקן מן המנורה כמבואר בדבריו (פ"ג מתמידין הלכה י"ד) מ"מ משכחת לה זימנא שאין נרותיה קבועים בה כגון שבאה משל שאר מיני מתכות חוץ מזהב שאז אין קפידא אם אין נרותיה קבועים, כמו שיבואר. דבמנחות (דף פ"ח ע"ב) איפלגו בה תנאי אם נרותיה קבועים בה או לא וטעם מחלוקתן הוא אם נרותיה באים מן הככר או לא, ותניא מנורה ונרותי' באות מן הככר ואין מלקחיה ומחתותי' מן הככר ר' נחמי' אומר מנורה היתה באה מן הככר ולא נרותי' ומלקחי' ומחתותי' באות מן הככר, ומ"ד באות מן הככר ככר ומקשה אמנורה ונרותי' קאי וכיון דמקשה הם הרי הם קבועים ומ"ד ככר ומקשה לאו אנרותי' קאי כיון דלא בעי מקשה אינן קבועין, והרמב"ם (פ"ג מבית הבחירה ה"ו) פסק כמ"ד ככר עם נרותי' א"כ קאי מקשה גם אנרותי' ולכן הם קבועים בה. וא"כ אין הדברים אמורים אלא