דרישה, אורח חיים רג:א

וסימן לידע איזה פרי העץ כו' עד וצריכין לזורעו בכל שנה נקרא פרי אדמה עיין באשר"י וב"י הביאו שנתן עוד סימן ז"ל ועוד אמור סי' אחר בתוספתא כו' כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא כו' וכל שמוציא עליו מענפיו אילן כו'. והנה לכאורה יש לתמוה כיון שגם הרא"ש ידע תוספתא זו א"כ למה היה נוהג כדברי ר"י כמ"ש רבינו. הואיל ור' יונה הנ"ל ס"ל שמברכין על התותי' בפה"ע והלא רב יוסף הביא ראייתו שכל שכלו גוזי' וטרפי' לגמרי והדר פארי משרשיו שמברכין עליו בפה"ע וכתב שכן הן הסנה שגדילין עליו התותין. ונראה שמחולקין הן הרא"ש והגאונים ורב יוסף בפי' התוספתא הנ"ל שהרא"ש פי' מ"ש כל שמוציא עליו מעיקרו שר"ל שאין יוצא שום ענף מהגזע והשרש רק שעליו ופירותיו גדלין בארץ זהו דוקא עשב. אבל מה שיש לו ענף אף שנתייבש בכל שנה אפ"ה מיקרי אילן והגאונים ס"ל כל שנתייבשו הענפים בכל שנה מיקרי אף הענפים החוזרים ויוצאים מהגזע מיקרי עליו יוצאין מעיקרו הואיל ואינן עומדין הענפים משנה לשנה. ורבינו שלא כתב אלא סי' זה באם צריכין לזורעו בכל שנה או לא משום דקאי אגמרא שלנו דקאמר כל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן בפה"ע דהיינו שצריכין לחזור ולזרוע ומינה משמע הא אם אין צריכין לזרוע בכל שנה אף שכלו ענפיו בכל שנה מ"מ הואיל וחוזרין וגדילין מאליהן מהגזע מיקרי אילן ומש"ה כתב ר' יונה שמברכין על התותין בפה"ע וצ"ל שרבינו פי' ל' הגמרא שקאמר איתא לגווזא דר"ל הענף עם השורש והגזע ליתא א"נ ה"ק כל היכא דאי שקלי' לפירי איתא לגווזי והדר מפיק ר"ל כל היכא דאף דכי שקלת לפירי יחזור הגזע להפיק פירי אזי מיקרי פרי העץ אף שיקלקל ענף זה כיון שיבא אחר. ומ"ש איתא לגווזא אדלמטה קאי וה"ק איתא ענף שיחזור ונפק פרי מעצמו וא"צ לזרעו והגאונים פירשו דלא קאי אדלמטה אלא עומד בעצמו וה"ק איתא לגווזא זה שישאר קיים בעינו וק"ל: