דרישה, חושן משפט ט:א

אפילו לזכות הזכאי כבר כתבתי בפרישה לשון הגמרא דכתובות בטעם הדבר ואף שלפי ההוא טעמא לכאורה מותר ליקח מתרווייהו בשוה דאו לא שייך ההוא טעמא אבל זה אינו דבהדיא איתא שם בגמרא דאסור ז"ל קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא והיכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח וכ"ת ה"מ היכא דלא קבל מתרווייהו דלמא אתיא לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרווייהו לא אתי לאצלויי דינא וכי לא אתא לאצלויי דינא מי שרי והתניא ושוחד לא תקח מה ת"ל אלא אפי' לזכות את הזכאי כו' ע"כ צ"ל דאסרה תורה מכל וכל כדי שלא תחלוק בין שוחד לשוחד וז"ל התוס' פרק עד כמה (בכורות דף כ"ט ע"א) בדבור המתחיל מה אני בחנם וא"ת ושוחד לא תקח ל"ל (כיון דצריך לדון בחנם) ולאו פירכא היא דתרי מילי נינהו וכדמוכח בריש פרק בתרא דכתובות דבתורת אגרא היינו שכר טרחו ובתורת שוחד היינו להשתדל לדונו יפה ולהפך בזכותו וכדאמרינן התם אפי' לזכות את הזכאי כו' עכ"ל ור"ל דאחד לא נלמד מחבירו דהו"א דאף דבתורת אגרא אסור (מכח מה אני בחנם) מ"מ א"צ לטרוח בחנם להפוך בזכותו יותר מדאי ואיפכא נמי הו"א אף שאסור לקבל שום דבר כדי לזכותו בהיפוך זכות מפני שגרם סמיית עינים מ"מ לקבל שכר טירחא בעלמא מותר קמ"ל: