דרישה, חושן משפט שעד:ב

ואין נראה דמיד כשקנאה נתקיימה כו' עיין בב"י שהמליץ בעד הרמב"ם (והא דכ"ר בר"ס זה והוא מהגמרא דלא אמרינן שיקנה כחו של נגזל כו' דמשמע אף שיאמר שלעצמו קנאו אין שומעין לו דלא כב"י בתירוץ שני שלו שכתב בהרמב"ם ע"ש דדוחק לומר דר"ל שם אנן לא טענינן ליה עבורו אבל הוא היה יכול לטעון דמהיכי תיתי לטעון עבורו כן כל שהוא חי וי"ל דהא דכתב ב"י דיכול לומר דלעצמו קנאה היינו כשאומר כן מיד שקנאו דמיד ולעצמו הו"ל כלאחר זמן כשחזר ומכרה לאחרים וק"ל) ואח"כ בס"ג על מ"ש הרא"ש ראיתי מפרשים כו' עד אלא בסברא כל דהו לא אמרינן כו' כתב ב"י עליו ז"ל לפי מ"ש בסמוך נראין דברי אותן מפרשים דיד זה שלקח מהבעלים על העליונה וגמרא לאו כרוכלא ליזיל ולנקוט ונקט זבנה כו' וה"ה שאר טענות דבטענה כל דהו סגי לבטולי אומדן דעתיה דניחא ליה כו' עכ"ל ב"י ונ"ל דמהיש מפרשים הללו דמביא הרא"ש סתירה לסברתו דב"י שנ"ל דהא ע"כ לא כתבו הי"א דיד הלוקח על התחתונה אלא היכא שהיא עדית או סמוכה למיצר שלו שאז אף בלא טענת הגזלן אומדן דעתן קצת היה נוטה בשעה שלקחה מהנגזל ומש"ה זבניה אבל כל שאין אומדן דעתן דידן בשעת הקנייה אפי' הי"א ס"ל דהקנייה היה כדי לעמוד בהימנותיה אף שטוען ואומר שלעצמו מכר לא מהימן מיהו י"ל דמש"ה אמר שהוא עדית דאז אפילו אמר כן לאחר זמן שלעצמו קנהו שומעין לו להי"א ודוק: