דרישה, חושן משפט קעו:ל

ואלמלא שאין לי להכריע ק' כו' [כמו בב"ח בסכ"ט]. וע"ק דבי"ד סימן ר"מ ורמ"ב משמע דוקא בפניו אסור להכריע אבל שלא בפניו מותר. וע"ק דשם כתב הרמ"ה דוהו סתירת אביו מיקרי ולא הכרעה. ונראה לפרש דלא מאיסור קאמר רבינו שאין לו להכריע אלא ה"ק לולי שאין בידי ובהבנת שכלי להכריע ולהשיב על דבריו הייתי משיב ואומר מסתברא כו' וכאילו אמר ואין משיבין את הארי אחרי מותו כי מסתברא כו' וכה"ג כ"ר על דברי הרא"ש בטוא"ח סימן ק"ב וג"כ לעיל בח"מ סימן ק"ז כתב על דברי הרא"ש ז"ל אף ע"פ שיש לחלק אינני משיג על דבריו ובפרט כאן שיש פנים לכאן ולכאן כמ"ש בפרישה ומ"ש לעיל בסימן קכ"ב ומסתברא כדברי הרמב"ם כו' י"ל שכאן בסימן זה הוא מקור הדין דשותפין כתב עיקר דבריו משא"כ שם מש"ה קיצר שם וכתב דמסתברא ור"ל דסברתו הוא נוטה כן אבל לא הכריע לפסוק כן וע"ל ס"ס קכ"ב מה דהקשה ב"י עוד על הרא"ש ושם כתבתי ישוב לסתירה שלו וע"ש: