דברי צבי צח

וכמו שפרש"י וכיון דעירוב לעולם על הפת א"כ אין צריכין לשתף

שם ט"ז ס"ק ב' ונ"ל כו' ובפת קי"ל כו'. הט"ז כתב לשטתי' שכתב בס"ק א' דלכ"ע סומכין על השתוף אע"ג דלא ערבו חצרות לעצמה אבל במה שתמה על רמ"א צ"ע דרמ"א כתב לשיטת הש"ע שכתב י"א שאם כל החצרות לא עירבו לעצמן אין סומכין על השתוף א"כ ה"נ ס"ד דלדידן בבתים שלנו שיש כמה דירות חלוקות וצריך עירוב כדאיתא בסי' ש"ע ולדעת י"א בש"ע לא סמכינן אשיתוף לכן כתב הרמ"א שכיון שכל אחד נותן סומכין על השתוף וכן איתא שד להדיא בד"מ

שם מג"א ס"ק ב' וי"א. כתב מחה"ש מצויין בטעות וצ"ל בהמחבר שכתב וי"א שאם לא עירבו כל הפתחים אין סומכין על השיתוף ואם עירבה כל חצר לעצמו ולא עירבו דרך פתחים סומכים על השיתוף משמע דלדעה א' גם כה"ג אין סומכין על השתוף ודעה ב' ס"ל דאם לא עירבה כל חצר לעצמה אין סומכין על השתוף רק כשעירבו כל חצר לעצמה אז סומכין על השיתוף וכן איתא בט"ז ס"ק א' שכן כוונת שתי דעות בש"ע וכן ציין באר הגולה שדעת י"א הוא דעת רש"י שאם לא עירבו כל חצר לעצמה אין סומכין על השתוף ודעה א' דעת הרמב"ם דסומכין אף בלא עירבו כל חצרות לעצמן וצע"ג על המחה"ש שמהפך הכונה של הש"ע ולפענ"ד דברי המג"א בשם הב"ח קאי על דברי רמ"א שכתב וי"א כו' דמשמע דאפי' בפת יש דעה שסובר דאין סומכין על השתוף ולכן צריך רמ"א לומר דלכך סומכין אנחנו על השתוף שכל אחד נותן לשתוף וע"ז כתב הב"ח דבפת כ"ע סוברין דסומכין כמ"ש הט"ז ס"ק ב' ובס"ק א' בשם הב"ח

שפח ט"ז מותר כו' ומאני דבתי שכיחי בחצר. דברי ט"ז אינם מובנים לי דדעה א' בש"ע הוא דעת רוב הפוסקים שמפרשים בשבת דף ק"ל ע"ב דברי רב מבוי שלא נשתתפו עירבו חצרות עם בתים אין מטלטלין בתוכן דרב לשיטתי' שפסק בעירובין דף ע"ד כר"ש גגין וחצרות רשות אחד הן דוקא שלא עירבו בתים עם החצרות אבל בעירבו דשכיחי מאני בתים בחצר לא ור' יוחנן פסק כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ולכן מותר לטלטל במבוי אפילו עירבו חצרות עם הבתים והרמב"ם בפרק ה' מהל' עירובין מפרש דברי רב דלהכי אסור בעירבו משום דנתקו חצרות ונעשו בתים ואין מבוי ניתר בלחי וקורה אא"כ בתים וחצרות פתוחים לתוכו אבל כי לא עירבו שרי ולא אמרינן בתים כמאן דסתימו דמי א"כ איכא בתים וחצרות וניתר המבוי בלחי וקורה ומותר לטלטל בתוכו וכמו שפי' הה"מ שם אבל הט"ז מרכיב ב' טעמים בדברי הרמב"ם ומה שכתב הט"ז דכלים ששבתו בבית אסור להוציא למבוי ליתא בגמ' ובפוסקים והטעם שכתב הט"ז ומאני דבתי שכיחי בחצר זה לדעת רב בעירובין שם ובסי' שע"ב פסקינן כר"י ע"ש

שצב מג"א ס"ק ד' וצריך כו' לא בעי היכר כו'. ולפענ"ד דלהכי כתב רמ"א דצריך ב' פסין כו' כיון דהדין זה הוא נמי בהיתה של רבים ונעשית של יחיד דאין מערבין את כולה כדאי' בעירובין דף נ"ט ע"א ובש"ע ופרש"י שם ד"ה ושל רבים דגזרינן דילמא הדרא ומתעבדה של רבים ע"ש א"כ אם בכה"ג מתערב מבוי מבוי אוסרות זה על זה מצד הדין דהא השתא היא עיר של יחיד דבשלמא עיר של יחיד ונעשית של רבים דמערבין את כולה אע"ג דהשתא היא של רבים משום דמצד הדין אף בשל רבים יכול לערב כולו רק משום גזירה אסור ולכן אם היתה מקודם של יחיד אע"ג דהשתא של רבים לא גזרי' אבל בהי' של רבים ועתה עיר של יחיד צריך מצד הדין לערב את כולה ואם מערב מבוי מבוי אסרי אהדדי כדאיתא שם ע"ב בגמ' וא"כ שפיר כתב רמ"א דצריך לעשות ב' פסין כו' ומה שכתב מג"א שכן משמע בטור דבשל רבים אין צריך לפענ"ד נראה שמשמע בטור דצריך דהא הטור כתב דבשל רבים דצריך לשייר צריך שיעשו ביניהן צורת פתח או ב' פסין א"כ אם אין משייר רק מערב מבוי מבוי הוא כמו שיור וצריך נמי ב' פסין או צורת פתח כמו במשייר

שצג נסתפקתי אם עירב על תנאי אם יברך הברכה המבואר בסי' שצ"ה ואם נאמר דיברך יש לספק אימתי יברך ביום א' או ביום ב' או יברך בשני ימים ובסי' תקכ"ז כשמערב עירובי תבשילין על תנאי כתב המג"א שם ס"ק כ"ה דיברך ומשם אין ראיה לכאן דשם אין מערב רק ביו"ט ראשון וביו"ט שני אין צריך לומר כלום ושפיר מברך ביום ראשון אבל בערובי חצרות דצריך שיאמר בשני הימים יש להסתפק בברכה ואפשר דהטור סובר שיברך רק ביום ראשון ולהכי כתב דלמחר יאמר על אותו הפת

שצד בעירובין דף ל"ו ע"א כתבו תוס' ד"ה אבל כו' כגון שיש שני צבורין כו' ע"ש משום דקשי' לתוס' דהא בתרומה ספק טהורה או טמאה נמי יש חזקת כשרות אפילו כבר היה ספק טמאה כשהיה טבל מ"מ כשהי' מחובר לקרקע הי' טהור להכי כתבו תוס' דמיירי בשני צבורין ולולי דבריהם אפשר לומר דבספק טמאה לא מועיל החזקה לענין עירוב דלאכול התרומה אסור דהוי ספיקא דאורייתא לענין עירוב אע"ג דהוי דרבנן הוי כספק דרבנן ע"י גלגול דלא אמרינן ספיקא לקולא כדאיתא ביו"ד סי' ק' בט"ז ס"ק א' ובסי' ק"א בש"ך ס"ק ב' וכמו דאי' ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' וכשיש ספק בתרומה אי טמאה או טהורה הוי כוודאי טמאה

שם מג"א ס"ק א' חזקת כו' דספק הונח גרע כו'. נראה דלדברי מג"א מתורץ קושי' תוס' בשבת דף ל"ד ע"א ד"ה שניהם וקשה לרשב"א דר' יוסי לית ליה התם גבי נפל עליו גל ספק עירוב כשר אלא משום חזקה אבל בספק ביה"ש לא מכשיר ולדברי מג"א נוכל לומר דהתם בעירובין הוי כמו ספק הינוח דגרע מספק ביה"ש

שם ס"ק ב' מלאכה כו' והטור כו'. כתב מחה"ש דהטור