דברי צבי צה

היכר באלכסון אכתי פסול דלא הוי אלא ב' מחיצות כקושי' תוס'

שסד בעירובין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה והאמר כו' ולר"י נר' דפריך משום דמשמע לי' דב"ה לא בעי נעילה עכ"ל וכונת תוס' משום דב"ש אומרים נועל וב"ה לא הזכיר נועל אבל צ"ע דהא אית' שם איבעי' לחנני' אליבא דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול וכיון דלא ברירא לב"ה מאי פריך הגמ' דילמ' צריך לנעול לב"ה ואפשר דרש"י נשמר מזה וסובר דמעיקרא דס"ד דב"ה מיירי שמערב רה"ר סובר הגמרא דב"ה צריך נעילה אבל כשמוקי הגמ' במבואות המפולשין מסופק הגמ' אם צריך לנעול לב"ה

שסה ט"ז ס"ק א' מצדו כו' לשון הרמב"ם כו'. הנה הרב"י בש"ע אע"ג שכתב לשון הרמב"ם מחלק בין בקעי רבים כמ"ש בסעי' ב' כי לדינא אין חילוק בין נפרץ מראשו או לא כלפי ראשו כדאית' בגמ' ופוסקים ועי' מחה"ש ס"ק ג'

שם מג"א ס"ק ז' ומותר כו' כופין כו'. קשי' לי בעירובין דף ז' ע"ב קשיא דרב אדרב בתרתי ופי' רש"י בד"ה ומבוי דקשי' דרב אדרב אי משום מפולש אי משום הנפרץ לחצר ואסרי על בני חצר כו' ע"ש וצ"ע דדילמא גם רב סבר דדיורין אסרי והכא דלא אסרי ואין אסור רק משום מפולש משום דיש לבני חצר דרך אחר לרה"ר וכופין על מדת סדום אבל היכא שאין להם דרך אחר לצאת אסרי בני החצר על המבוי

שם ס"ק ט' של כו' דליכא גדודין מא"ז הג"א כו'. בהרב"י סי' שס"ד ובהג"א בפ"ב דעירובין אית' מבוי שכלה לרחבה יתירה על בית סאתים ע"ש וצ"ע על המג"א שלא כתב נמי שהיא יתירה על בית סאתים דפחותה דינה כחצר

שם סעיף ד' מותר כו' כנגד הלחי. לפענ"ד צריך להיות תחת הקורה וכנגד הלחי וכן הוא בטור ובהרב"י ובגמ' דף ח' ע"ב ובדף ט' כרבא דאמר בין לחיים נמי מותר וכרב ור' חייא ור"י דף ח' ע"ב דמותר תחת הקורה וצ"ע על הרב"י דדין דכתוב בש"ע דפתוח לכרמלית אסור בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי הוא דעת הרמב"ם פי"ז אבל דעת הראב"ד דתחת הקורה אפי' פתוח לכרמלית מותר וכן דעת הרי"ף וכתב הרב"י שטעמם שסוברים דהא דקאמר רבא ה"מ דפתוח לרה"ר קאי דוקא אבין לחיים והא דקאמר רבא שם מנא אמינא לה אבין לחיים דוקא קאי אבל אתחת הקורה לא איצטריך להביא ראי' דרבא הוא קאמר לקמן דקורה משום היכר ולחי משום מחיצה וסתמא דתלמודא לימא בהא קמיפלגי דמר סבר משום היכר ומותר ומר סבר משום מחיצה ואסור ע"ש וצ"ע דבדף י"ב ע"ב איתא בהדיא ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר ורבה סבר שם דלחי משום מחיצה א"כ אין הראיות של הרב"י ראיות כלל

שסו ט"ז ס"ק ב' וא"צ כו' ובזה מתורץ כו'. ולפענ"ד דלמ"ד משום קנין פשיטא דאין הבית שמניחים העירוב צריך ליתן כי אפי' קנין סודר מהני דהיינו שיש להם חלק בבית א"כ בעה"ב שכל הבית שלו אין צריך ליתן משום קנין אבל למ"ד משום דירה שצריכים דוקא ליתן פת משום דמקום פיתא דר איש כמו שפירש"י שם להכי ס"ד דאם אין לבעל הבית פת בדירה אע"ג דהבית שלו הוי כאלו אין דר שם

שם מג"א ס"ק א' מבתיהם כו' וה"ה מבית. למאי שכתב מג"א בסי' שס"ה סס"ק ט"ו ה"ה בב' בתי החורף בבית אחד

שם ס"ק ז' אין כו' יחשדו שמטלטלים כו'. זה פי' רש"י בגיטין דף ס' ע"ב ובתוס' שם ד"ה אלא פירשו שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם ועי' שם במהרש"א דאפי' א"א הטעם משום כבוד בשופר נדבה מאי כבוד איכא שהכל יודעין שמניחין אצל ריש מתיבתא ע"ש וצע"ק גם לפירש"י דפי' ששופר הוא של תקיעות ע"ש וכיון שמונח תמיד אצל ריש מתיבתא לכבודו ומסתמא בני רב יהודא לא היו ראוים בעת ההיא לריש מתיבתא דאל"כ אמאי מלך רבה הא היו הם קודמים כמ"ש מג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים א"כ לא נתן להם כל הכבוד מאביהם ואמאי יקבלו הכבוד של השופר

שם ס"ק ח"י ואפי' כו' דא"צ עירוב. ופי' מחה"ש דאם היתה צריכה עירוב הי' א"ל מגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא וצ"ע דמדברי הרב"י במסקנתו לא משמע הכי דכתב הילכך בנשים ל"ש לן בין יש לה בית כו' אלא במקבלת פרס תלי' מילתא דכל שמקבלת פרס ידו כידה לא למציאה ולא למעשה ידיה וכמו שכ' מג"א בס"ק י"ט

שם ס"ק כ' מברך כו' אחר שאינו שייך כו'. צ"ע דתחלה כתב דגם אחר שייך במצוה זו ודוחק לומר לפי שאין אחר נותן קמח אין שייך במצוה דהא כיון דהשמש מזכה גם לאורח

שם סעיף י' כשמזכה כו' אפי' הם קטנים כו'. צ"ע דכיון דבדרבנן קטן זוכה לאחרים כמו שכתב מג"א אמאי לא יוכל לזכות ע"י בנו ובתו הקטנים כמו ליש אומרים שמזכה ע"י בנו קטן דלדעה ראשונה צריך לומר דמתניתין בעירובין דף ע"ט ע"ב לא ע"י בנו ובתו הקטנים קטנים ממש וגדולים ממש ואין חילוק אם סמוכים על שולחנו או לא א"כ ש"מ דמחמת שהם קטנים הם פסולים א"כ למה כשר בעבד ושפחה כשהם קטנים

שסז בעירובין דף פ' ע"א דבעי בגמ' בההיא טורזינא אם יכול למיגר מדביתהו ופשט לי' מדשמואל דאמר אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו והיינו אפי' מיחה הבעל כמו שכתבו תוס' ורא"ש שם ובטור ובש"ע דקשה היכי פשיט לי' דילמא טעמא דאשתו מערבת במיחה משום דמצוה הוא וכמו דפסקי' שנוטלים ממנו בע"כ וגם ב"ד כופין אותו לערב עמהם דקשה האיך כופין הא בסי' שס"ו סעי' ה' פסקי' שצריך שלא יקפיד על עירובו וע"כ צריך לומר דאמרי' כמו בכל