עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי צבי

דברי צבי עח

Divrei Tzvi 78 · דברי צבי · free full Hebrew text

Open in the reader →

שכתב מהרב"י והיינו שיודע הא"י כו' דקשה דביודע אפי' להר"ן ומ"מ אסור

שם סעי' י"א קשי' לי בתוס' שבת דף קכ"ב ע"א ד"ה משתמש כו' ולא גזרי' שמא ידליק כו' וצ"ע דגבי נר מותר אפי' מכירו ולא גזרי' שמא ירבה משום דנר לאחד כו' א"כ ה"ה דלא גזרי' שמא ידליק משום נר לא' וצ"ל שקושי' תוס' על ממלא מים

שם סעי' י"ב צ"ע דבשבת דף קכ"ב וברש"י שם ע"ב ד"ה אדעת' כו' מוכח דצריך הוכחה דעיקר דעתי' דמדליק בשביל א"י אבל בספק אסור וכן אית' בסי' רע"ו סעי' ב' דצריך הוכחה שלצורך א"י מדליקה משמע שאם אין הוכחה שלצורך א"י אע"ג שאין הוכחה שנעשה לצורך ישראל אסור

שם סעי' י"ד צ"ע בהרב"י שמקשה על הרא"ש שאם מפרש כפי' רש"י למה השמיט סוגית הגמ' דהו"ל לכותבה כדי לאשמעי' דיקבר בו ישראל דאם בצנעה יקבר מיד ובפרהסיא בכדי שיעשו עכ"ל וצ"ע דהא לפי' רש"י אין חילוק בין צנעה לפרהסיא רק לפי' הר"ן בשם הגאונים והרמב"ם יש חילוק כמו שכתב הרב"י שם ואפשר דהרב"י הוכיח מרש"י שגם רש"י סובר שיש חילוק בין צנעה לפרהסיא משום דקשי' על רש"י שמפרש הקושי' הגמ' שם אמאי ה"נ ימתין בכדי שיעשה שקאי על הרישא כמו שפי' רש"י שם בד"ה ימתין נהי דלא מוכחא מילתא מיהו י"ל שמא בשביל ישראל נעשה עכ"ל דקשה דאי חיישי' שנעשה בשביל ישראל א"כ לא סגי בכדי שיעשה כדקתני במתניתין בשביל ישראל לא יקבר עולמית א"ו צ"ל דהעושה בשביל ישראל דהיינו שהא"י אמר שעושה בשביל ישראל הוי כמו פרהסי' ולכך אסור לעולם אבל בא"י העושה סתם ואפי' הי' כונת הא"י בשביל ישראל מ"מ לא הוי פרהסי' ולהכי סגי בכדי שיעשו ולפענ"ד מוכח שגם תוס' מפרשים קושי' הגמ' כפי' רש"י דלא כגאונים ורמב"ם דתוס' ד"ה א"י כתבו דסתם חלילים אין מביאין לשם אדם אחד משמע דאי הי' מביא בשביל אחד הי' אסור לעולם כמ"ש מג"א בס"ק ל"ב א"כ אי מפרשי' קושי' הגמ' על הסיפא דלסגי בכדי שיעשה זה אינו דהא גם בחלילים אם מביא לשם אחד אסור לעולם ובקבר עשה בשביל אחד כמו דאית' במתניתין בשביל ישראל א"ו דהתוס' מפרשי' כרש"י דקאי על הרישא

שכו צ"ע על הרב ר"ע מברטנורא שמפרש בשבת פרק ג' משנה ד' כחמין שהוחמו בשבת ואסור ברחיצה אפי' אבר אחד וביו"ט כחמין שהוחמו ביו"ט ואסורין ברחיצה כל גופו ופניו כו' מותר לרחוץ ע"ש ובשבת דף ל"ט ע"ב פריך הגמ' מאי רחיצה ומוקי הגמ' מתניתין כר"ש שאסר להשתטף כל גופו בחמין שהוחמו בשבת וה"ה ביו"ט שאסר להשתטף כל גופו כמו שכתבו תוס' שם ד"ה ב"ה דמחמירין בזה ביו"ט כמו בשבת ולא מוקי הגמ' המתניתין דרחיצה בשבת מיירי באבר אחד וביו"ט מיירי בכל גופו

שם מנ"א ס"ק ב' כל כו' וה"ה כו'. לפענ"ד מוכח נמי מרמ"א שה"ה רוב גופו דכתב שאר אבריו כל שאינו רוחץ כל גופו משמע דאם שייר אבר אחד מותר ובגמ' דף מ' ע"א מסיק בתיובתא על רב דמתיר בשייר אבר אחד א"ו דרמ"א מיירי בפחות מרוב גופו

שם ס"ק ו' מה שכתב מחה"ש דחמין שהוחמו מעיו"ט מותר לרחוץ כל גופו צ"ע דבסי' תקי"א סעי' ב' פסק רמ"א דאסור וכ"כ תוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא ע"ש

שם ס"ק ח' מותר כו' כמ"ש סי' שכ"ג כו'. פי' מחה"ש דלחד דעה שם מותר לטבול כלי חדש דהוי דרבנן ולפענ"ד אפשר דאפי' להיש אוסרין שם דכתב מג"א שם בשם מ"מ משום דכלי חדש לא חזי כלל קודם טבילה אבל כלים טמאים היו ראוים לדברים טמאים א"כ ה"נ דבעל קרי אין אסור רק בדברי תורה אבל לחולין מותר בלא טבילה א"כ לא הוי מתקן ולפ"ז אין צריך לדברי מחה"ש משום דהאידנא אפי' מדרבנן לא אסור דאפי' מעיקרא כשהיו מקיימים תקנת עזרא נמי הי' מותר לטבול מהאי טעמא

שם וכ"מ ביבמות כו'. מחה"ש מקשה בשם ת"ש דלדעת הרמב"ם דאיסור הטבילה בגר בשבת דבעי ג' ה"ה מומר בעי ג' אצל טבילה ומתרץ מחה"ש דג' גבי מומר הוא רק חומרא ומג"א מתרץ רק דלא הוי מתקן ולזה מביא ראי' מתוס' יבמות עכ"ל ע"ש. ולפענ"ד לא קשה קושי' ת"ש וגם לא נראה פי' מחה"ש כי לפירושו קשה כיון דכתב מג"א מעיקרא דבדרבנן מותר לטבול א"כ פשיטא דמותר במומר דוודאי לא הוי רק דרבנן וא"צ לראי' מיבמות ועוד קשה דכיון דכתב מג"א כיון דהמנהג לאסור לטבול בצונן לכן אדם אסור א"כ אין ראי' מיבמות דוודאי מצד הדין דגמ' דאדם נראה כמיקר מותר לטבול אפי' בטומאה דאוריית' כמו דאית' בביצה דף י"ז ובש"ע סעי' ח' ואיסור הוא מפני המנהג א"כ אין ראי' מיבמות דמומר מותר גם מצד המנהג כי שם ביבמות מותר אפי' אי הוי טבילה דאוריית' כמו שכתבו תוס' ביבמות שם ד"ה תקוני לכן נר' דכוונת מג"א לשמור מקושי' ת"ש דאע"ג דמומר בעי ג' גבי טבילה לקבל דברי חבירות מותר לטבול ולא דמי לטבילת גר משום דטבילת מומר הוי רק חומרא ולא מקרי משפט ומייתי ראי' מר"י שם ביבמות דאע"ג דגם ר"י בעי טבילה לגר ומסתמא נמי סבר דבעי ג' בשעת טבילה אפ"ה סבר ר"י דמותר לטבול בשבת כיון דכבר הוי גר משעת מילה ולא נקרא משפט בשעת טבילה א"כ ה"ה בטבילת מומר לא מקרי משפט מאי דבעי ג' בטבילה וע"ש ביו"ד סוף הסימן ובסי' רס"ח ברמ"א ובנ"י פרק החולץ דאין מוכרח שם כלל דמומר בעי ג' לקבל דברי חבירות בשעת טבילה דוקא

שכז סעי' א' צ"ע אמאי לא כתב בטור ובש"ע דלא יסוך יין וחומץ כמו דאית' במשנה דף קי"א ע"א דמה שכתב בטור ובש"ע לא יסוך שמן וחומץ מעורבים הוא