דברי צבי עו

כו' והלכתא כרבנן ואפי' לר"י אם אינו ממלא או הוסיף עליו שרי ולכך נהגו למדוד במדה ולהטיל בה טבעת ע"ש וקשה כיון דכתב והלכתא כרבנן דאפי' כלי המיוחד למדה ימלאנו האיך כתב ולכך נהגו להטיל טבעת דזה ההיתר שייך רק לר"י כמו שכתב דגם לר"י אם ממעט או מוסיף מותר. אבל לרבנן אין צריך לזה כלל לכן מדייק רמ"א דמש"ה כתב המרדכי כך לר"י אע"ג דלית הילכתא כר"י דמשום דמלשון ר"י במתניתין לא ימלאנו משמע שאם אינו ממלא אלא שפיחת או מוסיף שרי ומדר"י נשמע לרבנן דמאי דאסרי רבנן לשפוך בכלי של לוקח דאם ממעט או מוסיף שרי דבכה"ג לא הוי כמודד

שם מג"א ס"ק ה' שאין כו' כתב ד"מ כו'. קצת קשה דהא גם להטור וש"ע מותר במדה ואין אוסרי' אלא בסכום מדה כמו שכתב בש"ע לענין מנין וכמו שכתב מג"א בס"ק ד' החילוק בין דמים לבין מדה ומנין דבהנהו אין אסור רק בסכום והי' לד"מ להשמיענו האיסור דבאין מדתו ידוע אסור אבל ההיתר במדתו ידועה לא צריך ד"מ להשמיענו

שם קשי' לי מנ"ל להפוסקים להתיר כל התירים הללו בשבת דבביצה דף כ"ט אמרי' כל התירים הללו ביו"ט ומנ"ל להתיר בשבת דביו"ט שאני דמלאכת אוכל נפש מותר וכמו בסי' תקי"ט מתיר לסלק התריסין ולהחזירן אע"ג דמחזי כמקח וממכר ובסי' תקכ"א מתירין ביו"ט לעשות משום הפסד ממון מה שאסור לעשות בשבת

שם ס"ק ז' וי"א כו' כמ"ש סי' של"ג כו'. עי' מחה"ש דבשבת דאין מוציא לחוץ וליכא חשש רואים עדיף למעט בהילוך כמ"ש תוס' ביצה דף כ"ט ע"ב וצ"ע דבסי' של"ג סעי' ב' איתא בטור ובש"ע שלא יחלקם בקופות שמרבה בהילוך ואוושא מילת' ע"ש משמע דמה שמרבה בהילוך אינו אסור משום טרחא רק משום אוושא מילתא וזה להיפך מדברי תוס'

שם ס"ק י"ב במתנה כיון שצורך שבת. המח"ש כתב דלצורך מצוה אחרת נמי מותר ע"ש וצ"ע דבסי' י"ג ס"ק ח' כתב מג"א דדוקא לצורך שבת מותר ולא לשאר מצוה ומה שמביא המח"ש ראי' מסי' תמ"ד סעי' ד' אין ראי' דאיסור חמץ שאני דה"נ מותר להדיח כלים בשבת כשהם של חמץ אע"ג דיש איסור להדיח כלים כמ"ש מג"א שם ס"ק ה' והח"י שם מתיר אפי' למכור לא"י ע"ש

שם פ"ק י"ד מותר כו' אסור לבטל כו'. המח"ש כתב לדידן דפסקי' כרמ"א ביו"ד סי' צ"ט דאין מוסיפין היתר אפי' באיסור דרבנן ליכא נ"מ ע"ש אבל הפ"מ שם בש"ד ס"ק י"ט מיקל בהפ"מ בלח בלח ואין ס' להוסיף היתר ובס"ק י"ז כתב ג"כ לסמוך אמחבר וט"ז ויש"ש דמותר להוסיף בהפ"מ ומה שכתב מחה"ש בשם תו"ש דנ"מ ביבש ביבש מין במינו שנתבטל ברוב דמותר להוסיף עד ס' כדי לבשלן ביו"ד סי' ק"ט ובשבת אסור לא הבינותי דשם ביו"ד מבואר בט"ז ובש"ך דלהכי מותר להוסיף כיון שכל א' מותר א"כ אם מוסיף לא הוי מתקן כי אז עדיין הכל היתר דהא מש"ה מותר להוסיף דלא מקרי ביטול כלל ומה שכתב מחה"ש על תו"ש דבשבת לא משכחת דהא אסור לבשל אלא רצה לומר ביו"ט לפענ"ד משכחת גם בשבת דהש"ך ביו"ד סי' ק"ט כתב דבלח בלח מין במינו אפי' בלא בישול צריך ס' והפ"מ שם כתב דרוב פוסקי' סוברי' דצריך ס' ע"ש א"כ משכחת בשבת דהוי יבש ורוצה לעשות ממנו לח דמוסיף עד ס' גם מה שכתב מחה"ש דנ"מ במים שלנו בסי' תנ"ה דמותר להוסיף מים שלא לנו וביו"ט אסור להוסיף לפענ"ד אפשר דלמה שכתב מג"א שם ס"ק ט"ו דלא מקרי מבטל רק מצנן דגם ביו"ט מותר דלא מקרי מתקן במה שמצנן כמו שמצנן מים אחר

שם סעיף ו' מדיחים כו' וכלי שתי' מדיחין כו'. נראה: דלמה שכתבו תוס' שבת דף קי"ח ע"א ד"ה לפי שמדיחים דאין קבע לשתי' דה"ה לענין תענית דאע"ג שבירך לא סילק מלשתות ומיהו אומר ר"י דדוק' בימיהם אבל לדידן לא ע"ש א"כ ה"ה דאסור להדיח הכלי שתי' בשבת כשהפסיק לשתי' ועי' סי' תקס"ד

שכד מג"א ס"ק א' מורסן כו' לסברא קמיית', כתב המח"ש אפי' לסברא קמיית' דהכא עכ"ל ולא אוכל להבין דמשמע מלשונו דכ"ש לדעת י"א דמותר לגבל מעט מעט וזה אינו דהמעיין בגמ' שבת דף קנ"ה ע"ב ובפוסקים דדעה א' פוסקים כר"י ב"י דאינו חייב על נתינת מים עד שיגבל ולדידי' שרי לגבל מעט מעט ודעת י"א פוסקים רבי דנתינת מים הוי גיבול ואסור לגבל מעט מעט וקלי ומורסן שוין כמו שכתב מג"א ומח"ש בסי' שכ"א ולכן כתב המג"א דלסברא קמייתא שרי אבל לי"א אסור לגבל אפי' ע"י שינוי ואסור לגבל מעט מעט כמו שכתב המג"א בסי' שכ"א

שם ס"ק ב' ונותן לכן נר' כו'. דברי מחה"ש צ"ע שפי' שעולא הוסיף להתיר אפי' כוריים אם י"ל כ"כ בהמות הצריכים לכוריי' בשבת וצ"ע דהא לרב מנשי' נמי מותר ליתן לבהמות הרבה מה שצריך להם שאמר תרי קמי תרי כמו שפירש"י שם גם מה שכתב שרב יוסף מתיר קביים בפעם אחד ולא יותר אע"ג שצריך ליום ד' קבין קשי' דא"כ מה אמר ר"י אפי' דהא בדרב מנשי' אין מפורש שאסור ליתן יותר מה שצריך הבהמה בפעם אחד רק שאוסר ליתן לחד בהמה מה שב' בהמות צריכין גם צ"ע דכיון דרב יוסף מתיר קביים והוא יותר מה שצריכה לאכול בפעם אחד א"כ למה אין מתיר ליתן ד' קבים מה שצריכה לכל היום ויותר קשה על עולא שמתיר כור וכוריים וכור הוא יותר ממאה קבים כמו דאיתא בב"ב בפרק בית כור ובכמה דוכתי א"כ מתיר יותר ממה שצריך

שם ס"ק ו' ולא כו' שמגדל כו'. פי' מחה"ש כיון שהוא בכלל ארור אין נקרא מזונותיו עליו ולפ"ז נוכל לתרץ