דברי צבי סב

היה הפסוק היה מוסף קודם אע"ג דכתיב בנסכים בבקר כו' ע"ש וכן כתב הרא"ש ריש פרק תפלת השחר ע"ש וצ"ע דשם ביומא כתבו תוס' בד"ה נסכים תימא אמאי לא קאמר טעמא יוקדם דבר שנאמר בבקר לשנאמר ביום ובלא"ה איצטריך קרא לדרשא אחרת ונ"ל דאיצטריך למילף למ"ד בזיכין קודמין למוספין אע"ג דהכא כתיב ביום והכא כתיב תרי ביום אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר עכ"ל ע"ש א"כ משמע דלמ"ד שם דמוספין קודמין לבזיכין לא צריך קרא דנסכים קודמין למוספין דפשיטא דקודמין דבנסכים כתיב בבקר ובמוסף כתיב ביום דמשמע איחור והרמב"ם בפ"ו מהל' תמידין הל' י"א פסק מוספין קודמין לבזיכין כמ"ש הכ"מ שם ולפ"ז הראיה של הרא"ש והטור לאו ראי' כיון דפסקי' דמוספין קודמין לבזיכין דיום משמע איחור נוכל לומר דזמן מוסף אינו מיד אחר שחרית

שם בטור כתב רצית קרבנותיה דבשביל שמחללין עליה שבת אמר רצית וצע"ק דבסי' רפ"ג כתב רצית שקרבנות שבת עולה ועי' בהרב"י

שם ט"ז ס"ק א' קודם. שבמוסף נאמר בבקר כו'. צע"ג דהא במוסף לא נאמר בבקר כלל ועי' בטור

שם מג"א ס"ק ג' של כו' סמוך לערב כו'. צ"ע בברכות דף כ"ח ע"א פרש"י על מצוה עוברת ר"י לטעמיה דאמר עד ז' שעות ע"ש וקשה דהא משכחת לרבנן נמי דמוסף מצוה עוברת כיון דאין לו תשלומין ונראה לפענ"ד דלדברי מג"א ניחא דאמר ר"י שם הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף דקשה מאי קמ"ל דהא הלכה כרבנן דמוסף כל היום ומנחה היא תדירה ולדברי מג"א ניחא דצריך לאשמעינן דמנחה תחלה דס"ד דמוסף קודם דאין לו תשלומין ולפרש"י צ"ל דס"ד דמוסף קודם דנקרא פושע אם מאחר אחר ז' ע"ש

רפז מג"א אמרינן כו' לזעוק כו'. וצ"ע בשבת דף י"ב ע"א אין מבקרין וב"ה מתירין וכן משדכין תינוקות ופרש"י דכתיב חפצך ולא חפצי שמים ע"ש א"כ כמו שמשדכין התינוקות והתינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות שמותר לדבר שהם חפצי שמים א"כ מותר נמי למבקר לבקש רחמים דביו"ד סי' של"ה סעי' ד' ברמ"א המבקר ולא ביקש רחמים לא קיים המצוה וכיון דב"ה מתיר הבקור א"כ מותר נמי להתפלל

רפח בסי' קנ"ז כתב המג"א לישב מה שמאריכין אחר ו' שעות דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם ע"ש

שם ש"ז ס"ק ב' וכן כו' שזכר רמ"א תמוה כו'. ולפענ"ד משמע מהרב"י כרמ"א וז"ל הרב"י כתב האגור דאי' בהגדה שמצאו תלמידים לר"ע שבוכה בשבת ואמר זה עונג לי יש מוכיחין שאדם שמזיק לו אכילתו דאז עונג לו שלא לאכול ע"ש ואם כדברי ט"ז שבכה ר"ע מרוב דבקותו היכי מוכח מיניה שמצטער באכילתו שלא יאכל אבל אי אמרי' שמותר לבכות שיצא הצער שפיר מוכיח כי היכי דבכייה אסור בשבת ובשביל שיצא הצער מותר לבכות ה"נ אם התענית עונג מותר: שם מג"א ס"ק ד' י"ט כו' כמ"ש סי' תצ"ד כו'. בסי' תצ"ד משמע דא"ח דשבועות אסור מצד. הדין ועיין במג"א סי' תכ"ט ס"ק א' ובמחה"ש ואפשר דאם התענה תענית חלום בשבועות שלא יתענה באסרו חג

שם ס"ק ו' וביום כו' אם יצא ידי סעודה כו'. וצ"ע דנוכל לומר דמיירי דעדיין לא סעד סעודה ג' וע"י התענית הפסיד סעודה ג' דכתב רמ"א דיתענה מחצי היום ובסי' רצ"א סעיף ב' דקודם ו' שעות ומחצה לא יצא בסעודה ג' אבל בחלם לו לאחר חצות וכבר סעד סעודה ג' ולא הפסיד סעודה מחמת תענית אין צריך להתענות ביום א'

שם ס"ק י"ד החולה כו' דקטנים אינם נכנסים למנין כו' וצ"ע בב"ק דף פ"ג ע"א ובנחה יאמר שאין שכינה שורה פחות מב' אלפים כו' ונבח כלב והפילה גורם לשכינה שתסתלק ע"ש משמע דגם קטנים מן המנין

רפט קשי' לי בפסחים דף ק"ו ע"א ביום מאי מברך ופי' רשב"ם דא"א קידוש מרישא והתניא שבת ויו"ט אין קידוש וקשה כיון דידע הגמ' דביום אין קידוש מאי שואל הגמ' מאי מברך דכיון דאין קידוש א"כ בע"כ אין מברך כלל דאם מברך א"כ יש קידוש ועוד קשה דרשב"ם פי' שם על רב אשי שסבר לומר קידוש של לילה ע"ש דקשה הא תני בברייתא דאין קידוש ביום ומה שפירש"י ורשב"ם שם שקרי לבפה"ג קידוש רבה דאכולהו קידושי קאמר וצע"ק דהא באירוסין ובמילה ובבהמ"ז ובהבדלה נמי אמר בפה"ג כמו שפרש"י ותוס' ברכות דף מ"א ע"ב

שם מג"א ס"ק ד' אוכל כו' דהא י"א כו'. כתב מחה"ש דהוא דעת הראב"ד ע"ש מדברי הרב"י משמע שגם הראב"ד אוסר לאכול עד שיקדש על הפת וכן יראה מדברי הראב"ד בפכ"ט מה' שבת

רצ זה לשון הרב"י בסי' רפ"ח גרסי' בירושלמי ר' חגי אמר לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ושתי' ר' ברכי' אמר לא נתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה ובתנחומא מפרש לא פלגין מאי דאמר ר' ברכי' אלו הפועלים שעוסקין במלאכתן כל ימי שבוע ומה דאמר ר' חגי להתענג אלו ת"ח שיגעים בתורה בימי השבוע והא דאמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם התם לר"א ור"י א"נ התם בעינא קצת והכא לעסוק כל היום בתענוג עכ"ל לכאורה משמע דלת"ח מותר לעסוק כל היום בתענוג כדעת ע"ש שהביא מג"א בסי' רמ"ב והמג"א חולק עליו שם וצ"ע: רצא צע"ק בתוס' שבת דף קי"ח ד"ה במנחה כו' מכאן משמע דזמן סעודה ג' מן המנחה ולמעלה דלא כאותן שמחלקין סעודת שחרית ע"ש וקשה דילמא מותר לחלק ומתניתין מיירי שלא אכל סעודה ג' עד המנחה כמו דאיתא במתניתין בליל שבת מצילין ג' בשחרית מצילין ב' דמיירי שלא אכל עדיין

שם סעיף ד' אין כו' הרב"י תמה למה אין מקדשין בסעודה ג' ולפענ"ד נראה דהא ביום אין צריך לקדש כדאיתא בפסחים דף ק"ה ע"א ומה שמקדשין בשחרית כדי