דברי צבי נז

מדאני חד כנגד זכור וחד כנגד שמור ואמר ר"ש לר"א חזי כמה חביבין מצות על ישראל

שם ס"ק ב' ישתדל כו' ועסי' ש"ב ס"ג. עי' מחה"ש שמקשה דהמ"ל דמיירי בלילה שפושטן ע"ש ולפענ"ד דקושי' מג"א דאיתא שם ביש לו להחליף אסור לקפל א"כ ש"מ משם דמותר לפושטן וללבוש בגדים אחרים ומתרץ מג"א שבגד תחתון אינו מחליף: רסג מג"א ס"ק ד' מה כו' דלא הי' מקפיד רבה כו'. וצ"ע דשם משמע דאכילה בלי נר לא חשיב כלל דרבה אמר כשיכבה הנר לא ואכלו וא"כ אמאי יקנה פת בלא נר ועוד צ"ע דהא רבה שם לא הי' מקפיד על האכילה רק שבשביל אכילה יצאו ידי קידוש וכן פי' רש"י והרשב"ם שם שאפי' אתם הולכין לישן בלא אכילה לא נפקיתו ידי קידוש ע"ש ולהכי הי' מקפיד רבה על האכילה יותר מעל הנר בשביל שיצא בקידוש ומה שכתב מחה"ש למה הקפיד רבה על הקידוש ולא הי' מקפיד שישבו בחושך באושפיזא וטוב שיפטרם רבה עד שהנר דולק באושפיזא א"ו שקידוש חמור כו' ע"ש שהאריך ולא הבינותי דהא אפי' אם פת וקידוש עדיף מנר שלא יכשל מ"מ קשה כיון דעכ"פ מצוה להיות נר שלא יכשל בסעי' ו' ואמאי לא יפטרם רבה שילכו לאושפיזא בעוד נר דולק ויקדשו ויאכלו ולא יכשלו בחושך א"ו צ"ל שלא יוכל רבה לפטרם כי בוודאי למדו לפניו ולפ"ז ניחא דהא דהקפיד רבה על הקידוש שהי' יכול לתקן שישמעו קידוש מרבה ויאכלו שם אבל הנר לא יכול לתקן

שם ס"ק י"א כשידליק כו' ומיהו ב"ה כו'. וצע"ק בסי' רס"א ס"ק ו' כתב דלכתחילה לא התירו שבות במקום מצוה

שם סעיף י"ד אם כו' ולענין עשיית מלאכה כו' וצ"ע בסעי' י"א דאם התפלל אסור במלאכה אפי' באומר שאינו מקבל שבת כמו שכתב הרב"י כיון שהזכיר שבת בתפלה א"א לעשותו חול לד"ה א"כ ה"נ דצבור התפללו ואינם צריכים לחזור ולהתפלל אע"ג שקבלת שבת הי' בטעות לא גרע מאומר בפירוש שאין מקבל שבת ואפ"ה חל עליו שבת בעל כרחו כשהתפלל

רסד מג"א ס"ק ד' בדיעבד כו' מותר להשתמש כו'. המח"ש מקשה בשם תו"ש מתוס' שבת דף כ"ו ע"א ד"ה ר"י שהקשו דאין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ת"ל דהוא יוצא מן העץ ולדברי מג"א מאי קושי' הא איצטרך הטעם דעטרן ריח רע שאסור דאפי' דולק נר כשר אצלו ע"ש ולפענ"ד צ"ע למה מקשה רק על מג"א הא רמ"א נמי מתיר לצורך וקשה ג"כ דצריך לטעם דריח רע דאפי' לצורך אסור אבל נר' לתרץ קושי' ת"ש דהא לדעת מג"א שמותר ביש נר אחר כשר צריך לומר דמשניות בשבת שם בפסול פתילות ושמנים מיירי שאין עומד אצלם נר כשר א"כ גם ר' ישמעאל דאין מדליקין בעטרן במשנה שם מיירי נמי שאין עומד אצלו נר כשר ועל קושי' תוס' שם קשיא לי דילמא סובר ר"ט דעטרן נמשך והא דאמר ר' ישמעאל כל היוצא מן העץ אין מדליקין דילמא הטעם אינו שוה בכל הדברים היוצא מן העץ דבשאר היוצא מן העץ משום שאין נמשכין ובעטרן משום ריח רע מפני כבוד השבת

שם ס"ק י"ד רוב כו' אין מדליקין כו'. צ"ע דלכאורה אין הדין זה משכחת לדידן דבמתניתין ובגמ' שבת דף כ"ח ע"ב דר"ע סבר קפול מועיל והוי שבר כלי שנשברה מעיו"ט דאין גודלין פתילה ביו"ט וכיון דפסקי' כר"ע ולקמן בסי' תקי"ד סעי' ט' אין גודלין הפתילה ביו"ט ודוחק לומר דהמג"א מיירי שמדליק בלא קפול דבמתניתין ובגמ' שם משמע דליכא גוונא לר"ע דאסור

רסה הרא"ש בפ"ב דביצה הלכה י"ז כתב המסתפק מן הנר הוי מכבה כשתתמעט השמן כהה אור ואין לפרש משום שממהר כביית הנר דהיינו גרם כבוי שנחלק ר"י וחכמים בשבת דף ק"כ ומיהו ההיא דשפופרת ע"פ הנר שבת דף כ"ט ע"ב דאסור היינו ע"כ מפני שממהר כבוי ואף רבנן דר"י מודים בהאי גרם כבוי שהוא בשמן עצמו עכ"ל וקשה לי דבשבת שם דף כ"ט קאמר צריכא דאי אשמעי' קערה כו' ולדברי הרא"ש הי' הגמ' יכול לומר דאי אשמעינן קערה ס"ד. דהוי מכבה מפני שהפתילה בתוכו וכשנסתפק כהה אורו אבל בשפופרת לא כהה אורו ס"ד דלא הוי מכבה וקמ"ל דאסור בשופפרת שרבנן מודי' בגרם כבוי זו

שם סעיף ב' כתב בבאר הגולה דה"ה בקערה חברו בסיד מותר ולפענ"ד צ"ע דבשבת שם אמרי' ואי אשמעינן בהני תרתי בהני קאמר ר"י משום דלא מפסקי אבל קערה דמפסקי אימא מודה לרבנן ע"ש א"כ נוכל לומר דדוקא בשפופרת דלא מפסקי מועיל חבור סיד אבל קערה דמפסקי לא מועיל חבור סיד ולהכי נקט מתניתין חבור גבי שפופרת דאינו מותר רק בתרתי לא מפסקי וחבור וכל הפוסקים לא כתבו היתר חבור רק גבי שפופרת

רסו קשה קצת ברש"י שבת דף קנ"ג ע"א ד"ה דוקא כיסו דכיון דטרח שע"י טורח הוא משתכר עכ"ל הא אמר רבא שם אפי' מציאה דאתי לידי' ככיסו דמי' אלמא דלא תלי בטרחה רק באתי לידי' קודם שתחשך

שם סעיף ב' המח"ש בס"ק ו' מביא דעת הרמב"ם שמניח כיסו כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו כדי שלא תהי' לא עקירה ולא הנחה וכן פי' ר"ע מברטנורא פרק כ"ד משנה א' ועי' בתוי"ט והטור והרב"י ובש"ע לא כתבו דעת הרמב"ם ולפענ"ד צ"ע על הרמב"ם דבשבת דף קנ"ג איתא כשהיא מהלכת מניחו עלי' כשהיא עומדת נוטלו הימנה משמע שנוטלה אחר שעמדה וכן אי' שם בהדיא דמותר בחמורו אפי' עביד הנחה דאמר ר"פ כל שבחבירו פטור אבל אסור בחמורו מותר לכתחלה ופי' רש"י ובכה"ג שחבירו עביד הנחה לחוד או עקירה לחוד פטור אבל אסור בכה"ג מותר בבהמה לכתחלה ע"ש

שם מג"א ס"ק ה' משום כו' אין הבהמה שלו כו'. וצ"ע דבשבת יליף הגמ' איסור מחמר דכתיב אתה ובהמתך