דברי צבי נד

בעיר שרובה א"י מותר אבל המח"ש גורס בעיר שרובה ישראל מותר וקשה דבסי' תקט"ו סעי' ו' איתא שאסור ובמק"ח נמי גורס ובעיר שרובה ישראל ולא כתב אי אסור או מותר ולפענ"ד צדקו גירסת הפר"מ דבסי' תקט"ו סעיף ו' ברמ"א דמחצה על מחצה נמי אסור א"כ אפי' אי גרסי' רובה ישראל אסור קשה דהא מחצה על מחצה נמי אסור

שם ס"ק ט"ז דאין כו' אבל למ"ד כו'. וצ"ע דתוס' שם ד"ה ולימא כתבו דלרבה אפי' ב"ש לא אסרי רק היכא דעביד מעשה ע"ש

שם ס"ק י"ז וטוענין כו' כמ"ש התוס' כו'. צ"ע למה צריך ראי' מתוס' הא משנה מפורשת דף י"ח ושוין אלו ואלו כו' ותוס' בד"ה ולימא לא כתבו רק דלרבה ניחא בפשיטות דב"ש מודה בקורת בית הבד אלא ניחא גם לרב יוסף דב"ש מודים משום דאתי ממילא טפי מכל הנך דמתניתין ע"ש אבל פשיטא דכ"ע מודים דב"ש מודים דטוענין וצ"ע על המג"א שכתב בפשיטות דב"ש מוד' כמ"ש התוס' ובדף י"ט בד"ה ר' ישמעאל כתבו תוס' דר"ע חולק על תנא דמתניתין וסובר דב"ש מחולק נמי אקורת בית הבד כמו שפי' מהרש"א שם וצ"ע גם על המרש"א שכתב דהלכה כר"ע מחבירו ע"ש ובגמ' שם ח"י ע"ב פסק בגמ' כר' ישמעאל ולא כר"ע ע"ש וצ"ע

רנג מנ"א ס"ק ה' לסמוך כו' לסברא השני' וכו' וצ"ע מדברי תוס' דף ל"ז ע"א ד"ה מהו לסמוך כו' ואי מתני' להשהות תנן קא בעי לשהות ולהחזיר ע"ש וכיון דפשט הגמ' להתיר א"כ אפי' לדעה ראשונה מותר להחזיר

שם ס"ק י' ותנורים כו' של נחתומין וכתב מחה"ש לפי שהנחתום אופה בו תדיר חומו יותר משאר תנורים וצ"ע דא"כ למה אמרו גבי כופח בהוסק בגפת ובעצים הרי הוא כתנור הא כופח הוי ככירה רק שיש בו רק שפיתת קדירה אחת כמו דאית' דף ל"ח ע"ב ולא דמי לתנור של חתומין דאופין בו תדיר

שם ס"ק י"א אסור כו ולב"ב פשיטא דאסור אע"ג לאחרים שרי' וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י' וצ"ע דהרא"ש בפרק כירה אות א' כתב על דאיבעי' שם בדף ל"ח ע"ב עבר ושיה' מספקי' לי' אי גזרו דוקא לאותו ששהה אבל לבני ביתו לא כו' ע"ש משמע דלהמרדכי כי דסובר דפסקי' לקולא כמו שכתב הרב"י אפי' לבני ביתו מותר

שם ט"ז ס"ק ד' מותר כו' ואני תמה כו'. המח"ש בס"ק ו' מתרץ בשם ת"ש די"ל דשתי כירות חמירה מסמוכה דעומדת ע"ג גרופה וסליק לה הבלא וסמוכה בצד כירה שאינה גרופה ע"ש ולפענ"ד נר' דס"ד דהא בחד כירה אם גורף הגחלים במקום אחד ובשאר הכירה נשארו הגחלים שאסור להשהות כדאי' בש"ע שהוציא ממנו כל הגחלים ואפילו במקום הגרוף אסור בכה"ג א"כ ס"ד דשתי כירות ה המתאימות דליחשבי כחד כירה ואסור להשהות או להחזיר על אות' הכירה הגרוף עד שיגרוף גם האחרת קמ"ל כיון דדופן מפסיק בין שתי כירות לא הוי ככירה אח' ומותר לשהות בגרוף

שם מג"א ס"ק ל"ב יש כו' שהקטניות בכ"ש כו'. מדברי מחה"ש שכתב הקטניות עי בישול מתדבקים משמע שקטניות הם עבים והנה בדבר גוש כתב הט"ז ביו"ד סי' צ"ד ס"ק י"ד בשם או"ה דדבר גוש מבשל בכ"ש וכן יראה דעת הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ח' ע"ש אבל הפ"מ בסי' צ"ד כתב בשם מנ"י דגם או"ה סובר דאינו מבשל רק מפליט ומבליע וכן כתב החו"ד בסי' צ"ד ס"ק כ"ו ע"ש ומדברי מג"א הכא נר' נמי דסובר דאינו מבשל דאל"כ כיון שהקטניות בכ"ש נשארו בחום כ"כ דמבשל א"כ לא הוי בישול כשמערה עליהם רוטב דמחה"ש כתב דהוי בישול כשמערה הרוטב כיון שכ"ש אינו מבשל א"כ מוכח דמג"א נמי סובר דגוש אינו מבשל בכ"ש

שם המחה"ש בס"ק ג' כתב דצריך לקטום כל הגחלים דרק שדי בכיסוי קלוש ודק ע"ש מדברי הרב"י לא משמע כן שכתב בשם הי רושלמ' דקוטם א"צ לקטום שלא ניכר שם אש כלל וכן גבי גריפה כתב בשם הרמב"ם שאינו גורף אלא רוב האש ע"ש

רנד מג"א ס"ק ג' ויתקשה כו'. כתב מחה"ש דלדעת הג"ה דס"ל כרש"י אם טוח בטיט אפי' בקדרה שרי וקשי' לי למה כתב רמ"א ויש מחמירין דהיינו דעת רש"י שמחמיר דגדי בעי תנור סתום הא יש ג"כ קולא לרש"י דבבשר שור או עז או גדי מהני טוח בטיט ולהרמב"ם לא מהני ועי' בט"ז ס"ק א'

שם סעיף ב' אין צולין כו' הרב"י כתב דלדעת רש"י וסיעתו בסי' רנ"ג דשרי להשהות כשנתבשל כמאכל ב"ד קמ"ל מתניתין אין צולין דף י"ט ע"ב דשרי להשהויי כדין קדרה דכל שנתבשל כמב"ד שרי לשהויי וצ"ע א"כ עיקר חסר במשנה דנקט סתם אין צולין ובגמ' דף כ' מפרש כדי שיצולו היינו כמאכל ב"ד ועוד קשיא לי דאמאי צריך למתניתין לאשמעי' דמותר כמב"ד דהא אפילו בכירה שרי לשהויי בשיעור כמב"ד מכ"ש בצלי דהא לרי"ף וסיעתו שאוסרים בשיהו בכירה בשיעור כמב"ד אפ"ה מתיר בצלי כמו שכתב בשם הרי"ף והר"ן ולפענ"ד נר' פשוט דלרש"י אתי המתניתין לאשמעי' דבצלי אפי' בחי אסור לצלות עד כשיעור מאכל ב"ד כמ"ש בס"א אע"ג דבכירה מותר להשהות בחי אפי' אם לא הגיע כשיעור מאכל ב"ד

שם מג"א סקט"ו פניו כו' שדעת הטור כת"ק כו' עי' המחה"ש שהאריך ולפענ"ד נר' דלכן כתב הרב"י שדעת הטור לפסוק לחומרא כר"א פניו המדובקים בתנור שפני' כלפי האור ממהר לקרום ומה שכתב הטור פניו כלפי האור קאי אחררה עי' בהרב"י משום דקשי' להרב"י דאי אמרי' דפני המדובק בתנור ממהר לקרום האיך כתב הטור שיקרמו פני' המדובקים בתנור דהיינו קולא או פני' כלפי האור למה צריך לאשמעינן פני' כלפי האור דהא מותר בפני' כלפי תנור דממהר לקרום וליכא לפרושי דפני' כלפי תנור קאי אפת ופני' כלפי האור קאי אחררה דזה אינו דהא חררה קיל מפת כמו שכתב מג"א ומחה"ש בשם לבוש לכן מפרש הרב"י דהטור נקט לחומרא פני' כלפי התנור דאינו ממהר לקרום ומ"ש הטור פני' כלפי