דברי צבי נא

בכל השנה גאל ישראל כמו שכתבו תוס' שסוף הברכה חוזר לגאולה דפרעה אבל כשאומרים מעריבים קודם שיחתום הברכה אינו מדבר בגאולה דפרעה סמוך לחתימה ורוב פעמים מדבר בגאולה העתידה כמו בליל א' של פסח יוסיף שנית בו להגאלה בליל ב' מלך ישראל וגואלו בליל ב' של שבועות רחום יגאלך בש"ע עוזר ישראל וגואלו בש"ת קנות שנית כו' א"כ לא תקנו לומר מגאולה שעברה סמוך לחתימה במעריבים לכן אומרים בברכה וגואלו כמ"ש מג"א

שם ס"ק ג' יתפלל כו' וכ"ש במנחה כו'. לא אוכל להבין מאי כ"ש דבסי' ק"ח סעי' ו' דמוסף אין לה תשלומין וכתבו ט"ז ומג"א שם דתפלת מוסף אין צלותא דרחמי רק במקום קרבן אבל שאר תפלות רחמי ע"ש ולכן שפיר אמרי' דהמתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מהני כי שחרית צלותא דרחמי ומוסף לאו צלותא דרחמי אבל מנחה ומעריב דתרווייהו רחמי נוכל לומר דמקרי בשעה שהצבור מתפללין כמו דאמרי' ברכות דף כ"ו ע"א דאין אומרים גבי מנחה עבר יומא בטל קרבנו כיון דצלותא רחמי יוכל להשלים בערבית

רלז דברי הכלבו שמביא הרב"י אין מובן לי שבתחלה כתב שאומרים והוא רחום ערבית ושחרית בשביל שהי' מקריבין התמידין שהי' מכפרים אנו מתפללים שיכפר עונותינו. ובליל שבת אין אומרים והוא רחום לפי שלא היו מקריבין אברי תמיד בליל שבת משמע בחול אומרים בלילה והוא רחום שהיו מקריבין אברי תמיד שהיו מכפרים כמו שכתב על התמידין ואח"כ כתב ובתפלת ערבית אין מה יכפר ותקנו לומר והוא רחום ע"ש משמע שבשביל דבלילה אין קרבן שיכפר אומרי' והוא רחום

רלח הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת הלכה י"ג כתב דעיקר למוד התורה בלילה וכן הוא ביו"ד סי' רמ"ו סעי' כ"ג וצ"ע דאיתא בעירובין דף ס"ה ע"א אמר רנב"י אנן פועלי דיממא אנן רב אחא ב"י יזיף ופרע וכתב מהרש"א שם בח"א נן פועלי דיממא משום דעיקר למודו ביום שמחדד יותר ולימוד הלילה אינו אלא פריעה על מה שביטל זמנה ביום ע"ש

רלט מג"א ס"ק ב' ומברך כו' נגד דעת הרב"י כו' ולפענ"ד עוד צ"ע על רמ"א דמשמע דהוי משום שמירה ובסי' תפ"א כתב רמ"א דבליל פסח יקרא על מטתי רק שמע ולא שאר דברים שקורין משום שמירה וע"ש במג"א ס"ק ב' דמשמע דרמ"א מיירי שקרא כבר הק"ש בבהכ"נ בזמנה וכיון דפסק כאן דשמע משום שמירה א"כ אין צריך לומר בליל פסח שמע כמו שאין צריך לומר שאר דברים שהם משום שמירה

רמ מג"א ס"ק א' הטיילים כו' ומשמע בגמ'. נר' שכונת מג"א דבכתובות דף ס"ב ע"א הטיילין בכל יום כגון ר"ש בר שילת א"כ מוכח אפי' ת"ח מותר בכל יום אבל באה"ע סי' ע"ו כתב הב"ש ס"ק א' אבל ת"ח אף שאינו מוטל עליו שום מלאכה כו' מ"מ התורה מתיש כחו ומ"ש בש"ס כגון רבי שמואל בר שילת לדוגמא נקט כגון ר"ש ולא ר"ש עכ"ל וכן נר' מהרמב"ם בפי"ד מהל' אישות הל' א' ת"ח עונתן פעם אחת בשבת מפני שת"ח מתיש כחן ע"ש וצ"ע על הב"ש דא' בגמ' שם מאי טיילין אמר רבא בני פירקי ופי' רש"י תלמידים שהרב מצוי בעירן ולנים בביתם ע"ש והכא לא נקט כגון משמע דבני פרקי בעצמם ואע"ג שאביי פריך שאינם לנים בבתיהם מ"מ אגופא דדינא לא חלק: הלכות שבת

רמב מג"א ס"ק א' לכבד כו' וראי' ממשנה כו' עי' מחה"ש ששם היקל ר"ש ב"ג על דברי תורה לפי' רש"י שם ע"ש וצע"ק שהראב"ד בפ"א מהל' מחוסרי כפרה הל' י' סובר שרשב"ג סובר שמצד הדין אין השאר עליהם חובה והמל"מ כתב שם שרשב"ם ותוס' סוברי' כראב"ד ע"ש ולראב"ד וסיעתו אין ראי' משם ולפענ"ד צ"ע על הראי' אפי' לדעת רש"י והרמב"ם דשם התיר רשב"ג איסור שהוא בשב ואל תעשה שלא יאכלו קדשים בטומאת הגוף שבכרת כמו שפי' רש"י שם אבל כאן שיבטל כבוד שבת זה בשביל שיתרבה כבוד שבתות אחרים מנא לן דגזרי' כן ומאי אולמא דשבתות אחרים משבת זה ובסי' של"ד כתב מג"א ס"ק ג' דאין מתירין איסור דרבנן שלא יבא לשאר איסור דרבנן ומחה"ש כתב שם בשם הרב"י שאין מתירין איסור דרבנן בשביל שני איסורי דרבנן ע"ש

שם ס"ק ב' שהשעה כו' ומ"מ אם כו' פי' מחה"ש דלהרמב"ם נמי לרבנן ממעט בסעודת שבת דקיי"ל כר"ע ע"ש וצ"ע דלהרמב"ם אומרים לו מה שיאכל במ"ש יאכל בשבת א"כ לא יחסר לו מסעודת שבת ואין צריך למעט מסעודת שבת רק שלא יאכל במ"ש ואפשר דנ"מ דאם העני לא אכל בליל שבת ויש לו ב' סעודות לשבת ולמוצאי שבת שאל יטול כדי לאכול ג' סעודות ביום השבת כדאי' בסי' רצ"א סעיף א' רק יאכל ב' סעודות בשבת בשביל עשה שבתך חול דקיי"ל כר"ע

רמג מג"א ס"ק ב' שדה כו' יצטרך לשלם כו'. המעיין בהרב"י יראה דלהכי במרחץ או תנור אסור מדינא לשכור א"י שיעבוד כל השנה ויהודי יטול כל הריוח משום דאם לא עשה א"י מלאכה בשבת יפסיד ישראל ריוח של אותו היום אע"ג דא"י עשה בשביל שכירתו כמו בשכיר יום שאסור אע"ג שעשה בשביל שכירתו ולא הותר רק בשדה שאף אם לא יעשה א"י בשבת לא הפסיד ישראל כי ישלים המלאכה ביום אחר וצ"ע דמג"א שכתב משום שאף אם לא יעשה יצטרך לשלם לו

רמד מג"א ס"ק ח' חוץ כו' ביו"ד סי' קמ"א כו'. והש"ך שם בס"ק כ"ז כתב בשם רבינו ירוחם דגם ברבים מכוער הדבר

שם ס"ק י"ב מיהו כו' דע"כ מר זוטרא כו'. דהרב"י כתב בשם הראב"ד דמר זוטרא מועד קטן דף י"ב ולא רצו