דברי צבי לה

ס"ק א' כתב דעל תקון ל"ת אין מברכין כמו שאין מברכין על הניקור ובשחיטה הוי עשה דזבחת ע"ש א"כ ה"נ משום סרך תרומה שלא יאכל תרומה בטומאה הוי תיקון ל"ת דאין מברכין ולכן אמרו בגמ' ועוד משום מצוה לשמוע דברי חכמים א"כ הוי מצות עשה דרבנן כמו שמברכין על שאר מצות דרבנן והיינו משום נקיות וכן נראה מתוס' פסחים דף קט"ו בד"ה כל ונראה דנטילה דהכא ר"ל לטיבולו במשקה לא משום קדושה ונקיות אלא משום שלא יטמאו המשקין כו' ולפ"ז נראה דאין לברך על אותה נטילה ע"ש אלמא דמשום טומאה לא יברך

שם ס"ק ט"ז מברך כו' שאם בירך המוציא כו'. ולפענ"ד לפרש דנט"י עיקר המצוה בשביל האכילה וכל זמן שלא אכל המצוה של נט"י תלויה ועומדת ואפילו אחר נגוב כי שמא לא יאכל ואין מצוה בנטילתו ולכך לא הוי נראה ונדחה אבל משאכל ונתקיים מצות הנטילה למפרע ואם לא בירך עדיין על הנטילה הוי נר' ונדחה ואפי' רוצה לאכול עוד

קנט מג"א ס"ק כ"ד יש כו' ואע"ג דביו"ד כו'. וכתב בספר הגהות רע"א לק"מ דהתם בשחיטה בעינן דוקא בר זביחה דמה"ט פסול א"י בשחיטה א"כ קוף פסול דלא הוי בר זביחה עכ"ל ואני תמה על שכתב בפשיטות דא"י פסול משום דאינו בר זביחה דלדעת הכ"מ בפ"ב מהל' שחיטה והרב"י ביו"ד סי' ב' סובר הרמב"ם דשחיטת א"י שאינו עובד ע"ז כשר מן התורה וכן דעת הט"ז ורוב אחרונים שם דלהרמב"ם שחיטת א"י שאינו עובד ע"ז מותר מן התורה שלא יליף מזבחת עי' בפ"מ ביו"ד שם אבל הש"ך שם בס"ק ב' סובר דגם הרמב"ם יליף מזבחת ע"ש א"כ להכ"מ ולשאר פוסקים דהרמב"ם סובר דא"י שאינו עובד ע"ז אסור מדרבנן דמחלף בא"י עובד ע"ז א"כ קוף דלא מחלף בא"י מותר אפי' מדרבנן לכך כתב המג"א דשחיטת קוף פסול אפי' לשיטת הרמב"ם דדילמא לא סגיא בכח נותן רק בעי כח גברא והוי ספיקא דאורייתא

קס המח"ש בס"ק א' מביא הגמ' סוטה דף ט"ו ע"ב דכלי חרס שהיו משקין בו הסוטה רבנן מכשירים אפי' בישן ואמר רבא ל"ש אלא שלא נתאכמו אבל נתאכמו פסולים ובעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו מהו ע"ש וקשי' לי דהא תוס' בפסחים דף ל' ע"ב ד"ה התורה כו' כתבו כשמחזירין הקדרות לכבשן הוי ככלי חדש אח"כ מצאתי קושי' זו בתוס' זבחי' דצ"ו ד"ה אלא כו' ונר' לפענ"ד אפשר לתרץ דהמג"א בסי' תנ"א כתב בשם מהרי"ל דלא מקרי כבשונות אלא כשהסיקוהו ב' או ג' ימים ולפ"ז נוכל לומר דאיבעי' דרבא בנתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו שלא הסיקוהו ב' או ג' ימים רק שהסיקוהו בכבשן עד שהלך המראה השחורה ונתלבנו ואחר כך נטלו מהתנור

שם מג"א ס"ק ה' כלים כו' אבל נתן בהם דגים כו' ולפענ"ד היה יכול לומר דדגים לא מקרי מלאכה דהם מין מים בסעיף י'

שם ט"ז ס"ק וז' בכלי. שעת הכושר. צע"ג דהרב"י מביא דעת רש"י דחמי טברי' פסולין שלא הי' להם שעת הכושר דמתחלת ברייתן היו חמין ולפ"ז מים חמין מתחלת בריאתן אע"ג שיפים לשתות פסולין אבל הר"י והרמב"ם והרשב"ם דמפרשים פסול חמי טברי' מפני שהם מרים ואין ראויי' לשתיה אפי' ע"י דחק אבל מים חמין מתחלת בריאתן שראוין לשתות מותר ליטול מהם בכלי ע"ש וכיון דבסעי' ח' פסקי' כדעת הפוסקים שחמין שראוין לשתיית הכלב כשרים וזה דלא כדעת רש"י דאע"ג שלא היה להם שעת הכושר כשרים א"כ צ"ע על הט"ז שמביא דעת רש"י: קסא מג"א ס"ק י' ואפי' כמ"ש ביו"ד כו' צע"ק ביו"ד שם סתם בש"ע דרפויים אינם חוצצין ורמ"א לא הגיה כלום וכאן לענין נט"י דקיל מטבילה כתב רמ"א סתם דחוצץ ובספר סדרי טהרה כתב שם בשם ב"ה דכיון דמחמירין לענין נט"י כ"ש בטבילת נדה חוץ משמשה כבר דאין צריכה טבילה אחר ת אבל בס"ט מתיר בדיעבד כמו שכתב מג"א

קסב מג"א דברי הגאונים כו' וזהו לדעת הרא"ש כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ ומה שפשיטא למג"א דלרשב"א אין מועיל אם מטביל ידיו או נוטל מרביעית ומחה"ש כתב דהרב"י כתב להרשב"א וערוך אין מועיל הטבילה או נטילה מרביעית לא נראה לי ואני לא מצאתי בהרב"י רק שכתב כן לדעת הערוך ונר' דרק לדעת הערוך שסובר שחיישינן שיצא המים לזרוע ויחזרו ויטמאו הידים לא מהני טבילה או נטילה מרביעית כי אף שהמים אין טמאים אבל חיישי' שיצאו לזרוע ומקבלין טומאה ויחזרו המים הטמאים לידים ויטמאו הידים אבל הרשב"א אף שסובר בזה כערוך שמים נטמאו בנגיעתם במקום שאינן מכלל היד לענין נטילה דלא כרא"ש שסובר שהמים אין מטמאין חוץ לפרק נטילה אבל בזה שחושש הערוך שיחזרו המים הטמאים ליד חולק עליו הרשב"א וסובר דלא חיישינן לזה וזה מוכח מתשו' הרשב"א שהביא הרב"י וז"ל שלא כתב בשער הקדושה שהנוטל צריך שיגביה ידיו שפסק שנטילה עד הזרוע ונוטל עד שם וחוזר שני' עד אותו פרק עצמו למה נחוש שלמקום שנתן הראשונים יתן השניים וההיא דפ"ק דסוטה דצריך להגביה הוא כשלא נטל אלא עד פיצול אצבעות חיישי' שמא מים הראשונים נטל חוץ לפרק ויטמאו שם בכף היד והשניה לא נטל אלא עד פיצול האצבעות לכן במטביל או בנוטל מרביעית שאין צריך מים שניים אפילו אינו נוטל רק עד פיצול האצבעות אין צריך להגביה ידיו לרשב"א כי הרשב"א לא חשש שיזובו מים על הכף היד ויטמאו ויחזרו לידים כי אם היה חושש הרשב"א לזה הקושיא במקומה עומדת למה לא כתב רשב"א בשער הקדושה שיגביה ידיו שאף שסובר שנט"י עד הזרוע מ"מ נחוש שהמים הראשונים שנטמא בכף היד יזובו לזרוע ואחר שנטל מים השניים בכף היד יזובו המים הטמאים מזרוע לכף היד כמו שחושש הרא"ש א"ו דהרשב"א לא חשש לזה דלא כמחה"ש שכתב שהרשב"א לא מיירי מחששת הרא"ש דהא מוכח דלא