דברי צבי כז

על הגמ' שם שר"ג מהדר דלהכי צבור מתפללים כדי להסדיר ש"ץ א"כ כיון דסוף סוף צבור מתפללים א"כ קשה למה ש"ץ מתפלל בקול כמו שמקשה ר"ג שם לחכמים לדבריכם למה הש"ץ יורד לפני התיבה ע"ש

שם ס"ק י' אמת כו' ואני מתפלל כו'. קשי' לי בשבועות דף ל"ו ע"א אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיה אמן כן יעשה ה' כו' ופרש"י האמנת דברים וראוי לענות אמן על דבר תפלה כו' וקשה אמאי לא אמר בגמ' שיש באמן האמנת דברים שמאמין שאמת הוא והרב"י כתב זאת בשם המדרש דאמן הוא שמאמין וצ"ע על המג"א ועטרת זקנים שכתבו בשם מהרר"ה שאמן שמתפלל שיאמנו והוא מפורש ברש"י ובגמ' שם

שם ס"ק י"ג מה שכתב מחה"ש דקי"ל בסי' קל"ט דהקורא בתורה צריך לברך בקול רם כו' צ"ע דשם איתא שיאמר ברכו בקול רם כמו שכתב הטור שם בהדיא וכן רמ"א כתב שם כדי שיענו ברוך ה' המבורך ועי' מג"א שם ס"ק י'

קכה. ט"ז אין כו' וק"ל ממ"ש בסי' ק"ט כו'. ולפענ"ד נראה דשם בסי' ק"ט שהתחיל להתפלל עם ש"ץ צריך לומר כל סדר קדושה עם הש"ץ דאם ישתוק ולא יאמר נקדש רק קדוש כו' עם הצבור הוי הפסק בתפלה דהא אסור לענות קדושה בתוך התפלה אבל כשאמר כל סדר הקדושה עם הש"ץ סבירא להפוסקים דלא הוי הפסק דלא הוי כעונה קדושה רק שאומר התפלה כמו שאומר ש"ץ ולכן צריך לומר ג"כ לדור ודור כמו שאמר ש"ץ ולא אתה קדוש כמו שכתב שם מג"א בס"ק ז' כדי שיאמר הכל כמו שהש"ץ אומר ולא להוי כעונה קדושה בתוך התפלה ולהכי הרא"ש שכתב כאן שלא יאמרו הצבור נקדש עם הש"ץ כתב בפ"ג דברכות הלכה ח"י שהמתפלל עם הש"ץ יאמר עם הש"ץ מלה במלה כל מה שהוא אומר ע"ש והמנהג שהצבור אומרים עם הש"ץ וכן יראה מדברי מג"א בס"ק ב' בשם הכתבים

קכו. בטור ובהרב"י מביא מחלוקת הפוסקים אם טעה ש"ץ בתפלת מוסף אם חוזר או אינו חוזר ויסמוך על שמזכיר ר"ח במנחה ע"ש וקשי' לי דבסי' ק"ח פסקי' דאם עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לו תשלומין משום דתפלת מוסף עיקר שמזכיר הקרבנות כמו שכתבו תוס' ברכות דף כ"ו ע"א והט"ז והמג"א שם דבשלמא בשחרית דמזכיר ר"ח אם לא הזכיר יסמוך על מוסף שמזכיר ר"ח אבל במוסף דעיקר הוא שמזכיר הקרבנות איך יסמוך על מנחה שאין מזכיר קרבנות וצ"ע

קכז. לא אוכל להבין בהרב"י שכתב ולפיכך נראה דדוקא בחזרת ש"ץ הוא דאמרו שלא ישחה יותר מדאי מפני שכבר התפללו ואינם כורעים אלא כדי שלא יהיו ככופרים ובזה די שישחו ראשם מעט כו' ע"ש דקשה דהא הטור כתב דהא דאיתא בירושלמי דלא ישחה יותר מדאי קאי על הש"ץ והש"ץ בוודאי צריך לשחות במודים בחזרת תפלה כמו בתפלה בלחש כמו שכתב הרב"י בשם תשובת הרשב"א דש"ץ פשיטא דכרעי תחלה וסוף

שם מג"א ס"ק ב' בשחיי' כו' דצריך ע"כ לזקוף כו'. פי' מחה"ש שיהי' נראה שכרע משום תקנת חכמים ולכן זוקף כשקיים תקנת חכמים וכיון דבלא"ה צריך לזקוף לכן זוקף בשם משום ה' זוקף כפופים אבל משום ה' זוקף כפופים גרידא אי לאו צריך לזקוף בלא"ה לא הי' צריך לזקוף עכ"ל וצ"ע דבסי' קי"ג כתב המג"א ס"ק ב' ובאגודה כתב כו' ולזקוף בשם ופי' מחה"ש דמלשון ש"ע כשכורע בברוך א"צ שוב לזקוף אבל אגודה כתב שצריך שוב לזקוף בשם עכ"ל אלמא שאין צריך לזקוף משום שיהיה נראה שכרע משום תקנת חכמים לדעת ש"ע ולאגודה נמי אין צריך לזקוף מטעם זה רק משום שצריך לזקוף בשם: הלכות נשיאת כפים

קכח. המח"ש כתב בשם ב"ש בא"ע סי' ג' דלהכי נאמן לומר כהן אני דבזה"ז ליכא תרומה וליכא הנאת ממון ולא חשדי' ליה דמשקר וקשיא לי הא אכתי איכא הנאת ממון שרוצה ליטול חמשת סלעים של פדיון הבן

שם מג"א ס"ק א' לא כו' ובחי' רש"א כו'. וז"ל מהרש"א הקשה דיש איסור עשה בזר ויש ליישב שעלה ולא היה מברך וע"כ אמר ר"י לא ידע מה איסור יש בזר העולה ואינו מברך כי בוודאי משום דלא עבר על דברי חבריו לא בירך לבטלה ולא עובר על עשה דזר נושא כפיו עכ"ל ולפענ"ד קשה דמדברי תוס' נראה שכתבו לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה משמע דתוס' סוברים דר' יוסי עושה איסור כשעולה ובספר הגהות רע"א כתב בשם ספר חרדים דישראל העומד פנים כנגד פני הכהנים הם בכלל המצוה ע"ש א"כ ר' יוסי שעלה לדוכן ולא הי' עומד פנים כנגד פני הכהנים הי' מונע עצמו ממצוה זו וראיתי בשער המלך בהל' שבת פרק י"ט שהניח דברי המג"א בתימה דהמג"א כתב דלר' יוסי אין איסור בזר הנושא כפיו ומקשה שעה"מ דא"כ דאין איסור בזר בנ"כ א"כ פשיטא דאין מעלין מנ"כ ליוחסין ובכתובות שם דף כ"ד ע"ב דיש פלוגתא אי מעלין מנ"כ ליוחסין וקאמר הלכה מאי ופשיט לי' מר' יוסי ומאי ראי' מר"י דלר"י ודאי אין מעלין כיון דליכא איסור בזר העולה ולפענ"ד לק"מ דהא גם לר' יוסי יש איסור שבירך ברכה לבטלה כמו שכתבו תוס' בשבת שם ומחציף נפשי' לישא כפיו כמו דאי' בכתובות שם עוד מקשה שעה"מ דתוס' בעירובין שם ד"ה מיכל כתבו דטעמא דנשים אין סומכין רשות משום דמיחזי עבודה בקדשים וא"כ גבי נ"כ דליכא חשש איסור ה"נ נימא דאפי' למ"ד נשים אין סומכין רשות שרי לזר לישא כפיו סוף דבר שדבריו תמוהים בעיני עכ"ל ואני בעניי תמה על תמיהתו דלפענ"ד דברי המג"א ברורים וקשי' לי על דברי שעה"מ דלמ"ד נשים אין סומכות