דברי צבי רמו

עושה היכר שלא לברך היה אסור לאכול בו כמו שאסור לישן בסוכה בשמיני ובד"מ ס"ק ב' כתב דאף לטעם שכתב הרא"ש והטור באכילה משום דלפעמים יושב בסוכה בלא מצוה מודים בשינה דאין דרך לישן בסוכה עכ"ל

שם ט"ז ס"ק א' ואנו כו' עוד הקשו עלי כו' דדחק לה עזרה כו' ולפענ"ד נראה לתרץ דדוקא על יום ראשון כתב רש"י דאם בונים הבימה מעיו"ט דחקה עזרה כי ביום הראשון דחקו כל ישראל להקדים ולזרז למצוה ליראות ולראות ולהביא קרבן כדאיתא בחגיגה דף ז' ע"א בעיקר הרגל ופי' רש"י ביו"ט ראשון ע"ש והרמב"ם בפ"א מהל' חגיגה הלכה א' כתב הראיה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביו"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן כו' ובהלכה ה' כתב ומצוה להקדים ולהקריב בראשון לא הקריב בראשון יקריב בשני וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי ע"ש וכן כתב רש"י יומא דף ד' ע"א במתניתין ולא היתה קריאת הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה עזרה מלאה מישראל המביאים קרבנותיהן וכן מצינו שהיו מזרזין עצמן בפסחים דף ס"ד ע"א במתניתין הפסח נשחט כו' ר"י אומר מימיהם של כת ג' לא הגיעה לאהבתי מפני שעמה מועטין שהיו דוחקין עצמן לזרז ולהקדים בכת ראשונה למצות פסח א"כ מכ"ש הכא שהיו מזרזין ליראות ולראות ולהביא קרבן ביו"ט ראשון ולכן היה דחקה עזרה אבל בש"ע לא היה דחקה עזרה והיו יכולין לעשות בימה מאתמול ושפיר נוכל לומר דקאי על שמיני עצרת

שם אלו דברי הרב רש"ל כו' בזה סותר מצות סוכה כו' משמע מדבריו שכיון שקיבל עליו מצות ש"ע אין עליו חיוב סוכה כלל של יום השביעי וצ"ע דבסי' תרס"ז פסקי' דסוכה ונויה אסור גם בשמיני אפי' בא"י שאין יושבים בסוכה בח' משום דאילו אתרמי סעודה בביה"ש בעי למיכל בגוה וכן איתא בהדיא בסוכה דף מ"ו ע"ב ובודאי בביה"ש כבר קיבל עליו יו"ט של שמיני עצרת בתפלה וגם אסור לאכול בביה"ש עד שיקדש כדאיתא בסי' רע"א ובמג"א שם ס"ק ה' ובסי' רצ"ט במג"א ס"ק א' א"כ ראינו אע"ג שכבר קיבל עליו ש"ע אפ"ה צריך לאכול בסוכה בספק יום ז' א"כ ש"מ שמצות סוכה נוהג כל יום שביעי אף לאחר קבלתו יו"ט של ש"ע וכן משמע בסוכה דף י' ע"ב בד"ה עד כו' שכתבו שאני סוכה דמ"מ חייב למיכל בה מחמת מה שיהיה ע"ש וא"א דבקיבל ש"ע אין צריך למיכל בסוכה היכי כתבו תוס' שמחויב הא אפשר שיקבל ש"ע א"ו ש"מ דגם בקיבל ש"ע חייב בסוכה

שם מג"א ס"ק ג' אין כו' לאחר תפלת ערבית מבע"י כו'. לפענ"ד נראה לפמ"ש מג"א בסי' תפ"ט ס"ק א' בשם הכ"מ לתרץ האי דמברכין על הספירה ביו"ט ב' ואין מברכין על הסוכה בשמיני משום דאנן בקיאין בקביעה דירחי א"כ מדינא אין צריך לישב בסוכה בח' אבל גבי ספירה הוי איפכא מדינא צריך לספור היום עכ"ל א"כ הכא המתפלל ערבית מבע"י כיון דעדיין יום הוא א"כ חייב מדינא בסוכה וצריך לברך על הסוכה ועי' בסי' ל' במג"א ס"ק ז' שכתב דאם הוא לא התפלל ערבית אע"פ שהצבור התפללו מותר להניח תפילין ע"ש א"כ כ"ש הכא דבכה"ג דמחויב לברך על הסוכה דהא אפי' בש"ע עצמו איכא מ"ד ללישנא קמא בסוכה דף מ"ז ע"א דסבר דיש לברך על הסוכה ובודאי בכה"ג כ"ע מודים דמברך

שם ס"ק ד' ומתחילין כו' ואנו מתחילין כו'. זה לשון רש"י במגילה דף ל"א ע"א בד"ה קורין כו' אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגים בחג והר"ן כתב שם שיש נוסחאות בגמ' קורין מצות וחוקים וכל הבכור כלומר עשר תעשר ע"ש

תרסט במנחות דף ל' ע"א איתא שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן בבהכ"נ ופי' רש"י אדם אחד קוראן וכן פי' בתוס' שם וכ"כ הרא"ש במגילה פרק ג' דין ב'. ובד"מ בסי' תכ"ח ובסי' זה כתב בשם המרדכי שיחיד קורא אותן פי' דת"ח צריך לקרותן והרמב"ם בפ' י"ג מהל' תפלה הל' ו' כתב שמונה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבהכ"נ בפחות מי' אע"פ שהכל תורה ומשה מפי הגבורה אמרם מ"מ הואיל ומשמען אחר מיתת משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן ע"ש ואם כי אני איני כדאי להכריע מ"מ נראה לפענ"ד דלפי' הרמב"ם עולה יפה הסוגיא במנחות שם כי לפירש"י שאדם אחד קוראן ואין מפסיק ביניהם כדי לעמוד אחר ולקרות קשה דהו"ל לגמ' לומר אחד קורא את כולן כמו דאיתא במתניתין במגילה דף ל"א ע"א אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן ועל פי' המרדכי שפי' שת"ח קורא אותן קשה דהא שם קאמר בגמ' דהא דאמרי' יחיד קורא אותן דלא כר"ש דסבר דמשה כתבן אלא כר"י דסבר דיהושע כתבן ומשני הגמ' אפי' תימא ר"ש הואיל ואישתני אישתני ע"ש ולדברי המרדכי יש בשמונה פסוקים הללו יותר מעלה מכל התורה דהא כל התורה אין צריך דוקא ת"ח לקרות וקשה דא"כ יש מעלה יתירה אם יהושע תלמיד משה רבינו כתבן מאלו כתבה משה רבינו דהא פשיטא לגמ' דלר"י דאמר יהושע כתבן ניחא מה שיחיד קורא אבל לר"ש דאמר משה כתבן לאו ניחא דיחיד קוראן ולפ"ז יפה כח התלמיד מכח הרב אבל לפי' הרמב"ם מתורץ הכל דאמר יחיד קורא אותן היינו ביחידות פי' דאע"ג דתנן במגילה דף כ"ג ע"ב אין קורין בתורה בפחות מעשרה אבל הני ח' פסוקים קילי דמותר ליחיד לקרוא אותן ולהכי ס"ד דגמ' דאתיא כר"י דאמר יהושע כתבן ולא משה ולהכי קילי ומשני הגמ' אפי' תימא ר"ש הואיל דאשתני: הלכות חנוכה

תרע ט"ז ס"ק א' ח' ימי חנוכה כו' הקשה ב"י כו'. לכאורה נראה לתרץ בפשיטות דהרב"י הקשה עוד כי חתום בחותמו של כ"ג מאי הוי מ"מ ליחוש שמא הסיטוהו