דברי צבי רכב

שם מג"א רש"י פי' הטעם כו' דליכא משום סתירת אוהל פי' המח"ש דהיינו בסוכה רעועה ביה"ש אין בה משום סתירת אוהל ע"ש וצ"ע האיך יוצא בסוכה זו שהיא רעועה ועומדת ליפול דבסי' תרכ"ח סעי' ב' פסקי' שצריך שיכולה לעמוד ברוח מצויה ובסוכה דף כ"ג ע"א משמע דבין ר"מ ובין ר"י סבירא להו דבעינן סוכה הראויה לשבעה דאמרי' שם מ"ט דר"י סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה ור"מ הא נמי מיחזא חזי מדאורייתא ע"ש משמע דלכ"ע צריך ראויה לשבעה והא דפליגי רבנן על ר"א בדף כ"ז ע"ב דאין צריך ראוי' לשבעה היינו שאין צריך לישב כל ז' בסוכה אחת אבל ודאי צריך גם לרבנן סוכה בריאה שראוי' לעמוד כל ז' דהא דוחק לומר דר"מ ור"י סוברים כר"א וחולקים על רבנן וכן פי' רש"י סוכה דף ב' ע"א בד"ה שבעת ימים סוכה סוכה של שבעה ועי' בתוס' שם ד"ה כי עביד כו' משמע דעכ"פ צריך להיות הסוכה ראויה לעמוד כל ז'

שם ס"ק ב' וכל זה כו' דעכ"פ ישב בה כו'. וצ"ע דבסי' מ"ב סעיף ג' פסקינן אזמנ' ולא צר צר ביה ולא אזמנה מותר א"כ הכא דלא נעשית לשם סוכה א"כ לא אזמני' ולא מהני ישב בה לאיסור ואע"ג דע"כ דסוכה נעשה לצל כדאיתא בסי' תרל"ה מ"מ הא לא אזמניה לשם מצות סוכה

שם ס"ק ה' דמוקצים כו' ר"ש מודה דאסור כו'. וצ"ע דהא רמ"א דכתב דבשבת ויו"ט מוקצים הם קאי על כל מה שכתב בש"ע דאפי' נפלו אסורים משום מוקצה ובכה"ג ר"ש מתיר דר"ש לא אסר בהוקצה למצותו רק בשעת מצותו כדאיתא בשבת דף מ"ה ע"א אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק ופי' רש"י בד"ה כעין שמן כו' דהוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר ומשכבה אין בו מצוה וכן כתב הט"ז בסי' רע"ט ס"ק א' דר"ש אין אוסר אלא כל זמן שהוא דולק עדיין ומה שאסר שם בש"ע נר שהדליקו אתיא כר"י וצ"ע בט"ז שם שכתב וגם באשר"י פ"ק דחולין כתוב ואנן קיי"ל כר"ש דל"ל מוקצה אלא בנר שהדליקו בו בשבת והוא ט"ס וצ"ל הדולק בשבת עכ"ל וצ"ע דאם נגרוס ברא"ש נר הדולק דמשמע בנר שהדליקו מותר א"כ האיך כתב הרא"ש ואנן קיי"ל כר"ש דהא אדרבה אנן קיי"ל דנר שהדליקו נמי אסור ולפענ"ד שפיר הגירסא ברא"ש בנר שהדליקו וכוונת הרא"ש כמ"ש הר"ע מברטנורא בשבת פרק ג' משנה ו' דבכל מוקצה קיי"ל כר"ש דמותר ואין הלכה כר"ש שמתיר בנר שהדליקו בו בשבת וכבה דבזה קיי"ל דאסור ע"ש וזה נמי כוונת הרא"ש ואנן קיי"ל כר"ש אלא בנר שהדליקו בו לא קיי"ל כר"ש ואף שהלשון קצת דחוק ברא"ש מ"מ נראה שכוונת הרא"ש הוא כמו שכתבתי

תרלט מג"א מי כו' יש לסמוך כו'. פי' דלא מקרי עביד איסורא ולכן רשאי לברך על הסוכה דלהאוסרים אין לברך דהוי מנאץ עכ"ל וצ"ע דהא אפי' בגזול היכא דקני בלי סיוע המצוה לא הוי מצוה הב"ע ומיהו לא יברך עליו כדאיתא בסי' תרמ"ט סעיף א' ובמג"א סי' תרל"ז ס"ק ג' ודוקא התם כיון שגזל אותו לולב אע"ג שקנה הלולב מ"מ כיון שהוא גזל אסור לברך עליו ולהזכיר שם שמים בדבר הגזול כמ"ש תוס' סוכה דף ל' ע"א בד"ה הא קני' אבל הכא כבר עבר האיסור מה שעשה שעבר בנהר ובסוכה שישב אין בו שום עבירה רק מצוה מה"ת לא יברך על הסוכה

שם אין מחויב לילך לסוכת חבירו כו'. פי' מחה"ש וא"כ קשה תרתי א' מאי מצוה איכא הא כה"ג פטור ועוד הנ"מ לענין ברכה כנ"ל הא הפטור מן הסוכה וישב בה נקרא הדיוט כמ"ש ס"ס תרל"ט ואין רשאי לברך בנדון זה עכ"ל ולפענ"ד נראה דודאי בלילה ראשונה דצריך לאכול בסוכה אף אם גשמים ירדו כמ"ש רמ"א סעיף ה' וא"כ בלילה ראשונה מחויב לילך לסוכת חבירו אף ביש טורח ועוד נראה דאפי' בשאר הימים דאין חיוב לאכול בסוכה בירדו גשמים וגם אין מחויב לילך לסוכת חבירו אבל הדיוט לא נקרא רק בירדו גשמים או שיש שאר דבר בסוכה המצער אותו ואין יוצא מסוכה נקרא הדיוט כי באותו הזמן שהוא יושב בסוכה יש דבר המצער אותו שעי"כ הוא פטור מן הסוכה אבל מי שיטריח וילך לסוכת חבירו אע"ג שא"צ לילך לסוכה זו מ"מ ההולך ויושב בסוכה של חבירו בודאי מקיים מצוה כי בשעת קיום המצוה אין לו צער והצער הטרחה כבר עבר ואין נקרא הדיוט בכה"ג דהא גם באכילת עראי שפטור מסוכה אפ"ה משובח כשאוכל עראי בסוכה ועי' במג"א בסי' ל"ב ס"ק ח' דכתב שיש הרבה חומרות דלא נקרא הדיוט ע"ש ומכ"ש בנידון דהכא

שם ס"ק ג' תשמיש כו' דבכוסות ליכא קפידא. פי' מחה"ש דבכלי שתיה אין בהם דברים מאוסים וכן פי' רש"י בסוכה דף כ"ט ע"א מאני משתיא במטללתא פי' רש"י לפי שאינם מאוסים ע"ש ובודאי מיירי לאחר שתיה דומיא דמאני מיכלא דפי' רש"י קערות לאחר שאכלו בהן ע"ש וצ"ע דבביצה דף כ"א ע"ב גבי אין מזמנין את הנכרי ביו"ט משום שיורי כוסות ופריך הגמ' אי הכי דידן נמי ופי' רש"י הא לא חזי דמאיסי ע"ש

שם והעולם נזהרין כו'. פי' מחה"ש מה שאין נזהרים בקערה אחר אכילה אינו נכון אבל מה שנזהרים בקדירה קודם אכילה יש ללמד עליהם זכות דמחמירים כדעת י"א שהביא הרב"י בשם המרדכי כו' ע"ש והם דברי תוס' בסוכה דף כ"ט ע"א בד"ה מנא כו' ולפענ"ד נוכל לומר דגם רש"י סובר דקדרות אסור אפי' קודם אכילה דשם פי' רש"י בד"ה מאני מיכלא קערות לאחר שאכלו ומדנקט רש"י קערות דוקא משמע דקדירות אפי' קודם אכילה אסור ולפ"ז ניחא מה שקשה לפי' רש"י דבדף מ"ח ע"א אמרי' סוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא וא"א דרש"י מתיר אפי' בקדרות