דברי צבי רח

מאפיית פת למ"ש דצריך חיתוי רב א"ו דגם דעת הש"ע שם שגם בהטמנה מותר אפילו במוסיף הבל כשצריך למו"ש ורמ"א דמחמיר בסי' תר"ט הוא חומרא משום דיו"כ מכין לחול וכן הטמנה למוצאי שבת ששבת מכין לחול ולא מטעם דחיישינן לחתוי

תרי הרא"ש ביומא פרק ח' דין כ"ז כתב שיש לברך על . הדלקת הנר ביו"כ כמו בשבת משום שלום בית ע"ש וצ"ע דבפסחים דף נ"ג ע"ב במתניתין מקום שנהגו להדליק נר ביו"כ מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ובגמ' תנא שניהן לדבר אחד נתכוונו ופי' רש"י האומרים להדליק משום דאין משמש לאור הנר והאומרים שלא להדליק סוברים כשהנר דולק מתאוה לאשתו ע"ש וכן כתבו הט"ז ומג"א ולדברי הרא"ש הו"ל למימר דהאומרין להדליק הוא משום שלום בית דהא האומרין להדליק אין חוששין שיראה את אשתו ומתאוה ועוד צ"ע דבפסחים שם איתא רשב"א אומר יו"כ שחל בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת וא"א דגם ביו"כ מצוה להדליק משום שלום בית ואפ"ה האומרין שלא להדליק סוברים דדחינן שלום בית ולא מדליקין משום שלא יתאוה לאשתו א"כ אמאי מדליקין ביו"כ שחל בשבת משום שלום בית הא חזינן דדחינן שלום בית מחשש שלא יתאוה לאשתו: הרב"י כתב בשם המרדכי בפרק מקום שנהגו דאין מברכין מקום שנהגו להדליק אלמא ליכא מצוה ואין לומר וצונו משום מנהג ובפרק במה מדליקין כתב נראה דביוה"כ בלא שבת אין מברכין דלא חשו לשלום בית אלא בשבת עכ"ל וצ"ע אם נאמר דלהאומרים מדליקין אין הטעם משום שלום בית כלל רק שלא יבוא לשמש א"כ לא צריך המרדכי לומר דלא יברך משום דאין מברכין על המנהג ת"ל אפי' אם היה מצוה גמורה להדליק כדי שלא ישמש אפ"ה אין מברכין משום דהוי תקון לא תעשה דאין מברכין כמ"ש הפ"מ ביו"ד סי' י"ט במשבצות זהב ס"ק א' ע"ש ועוד צ"ע דשם בפסחים דקאמר רשב"א יו"כ שחל בשבת אף שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני ר' יוחנן בתרי' וחכמים אוסרים ע"ש ושם דף נ"ה ע"א פריך הגמ' מעיקרא תני מנהגא ולבסוף תנא איסורא ומתרץ הא ר"מ והא ר"י והרע"ב מפרש שם במשנה פרק ד' משנה ה' דבגליל היו אוסרים איסור גמור ולא מכח מנהג וכן משמע בגמ' ובפי' רש"י שם דכל דתנא אוסרים משמע איסור גמור א"כ ה"נ דקתני גבי יו"כ שחל בשבת וחכמים אוסרים משמע איסור גמור ורשב"א חולק על החכמים ביו"כ שחל בשבת משמע ביו"כ שחל בחול לא פליג רשב"א וסובר נמי במקום שאמרו שלא להדליק הוי איסור ולא מנהג בעלמא

תריא הרב"י כתב מדמפסיקין מבעוד יום משמע שלילו כיומו לכל דבר עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהא ביומא דף פ"א ילפי' בגמ' שלילו כיומו לכל דבר בין לאזהרה בין לעונש וכיון שמוכח מקרא למאי צריך הרב"י לומר שמוכח מדמפסיקין מבעוד יום ובאמת בכל שבת ויו"ט לא כתבה תורה שלילו כיומו דלא איצטריך דפשיטא דערב ובוקר יום אחד רק ביו"כ צריך קרא כמ"ש בסי' תר"ד דבשבועות דף י"ג ע"א אמרי' דרק היום מכפר ולא הלילה לכן ס"ד דליכא קדושת יו"כ בלילה להכי איצטריך קרא דלילו כיומו ועוד קשה להרב"י דלסברתו דידעי' דלילו כיומו מדמפסיקין מבע"י א"כ להרמב"ם דסובר שאין תוספת דבר תורה רק בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה א"כ מנ"ל להרמב"ם דבלילה אסור וחייב על המלאכה ועוד קשה כיון דבתוספת יו"כ ליכא כרת כמ"ש מג"א ריש סי' תר"ח א"כ נאמר נמי דבלילה נמי ליכא כרת דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וחלילה לומר כן ולפענ"ד דברי הרב"י צע"ג

שם מנ"א ס"ק א' בסקילה כו' והחובל ביו"כ חייב. וכתב מחה"ש אבל יוה"כ דליכא מיתות ב"ד רק כרת וכרת עם ממון חייבים אפי' מזיד דלא קי"ל כר"נ בן הקנה עכ"ל משמע שסובר דבכל כרת עם ממון חייב וזה אינו דדוקא בחובל אמרי' בכתובות דף ל"ב ע"ב דבפירוש ריבתה תורה חובל לתשלומין אבל כל שאר חייבי כריתות כיון דלוקין פטורין מלשלם וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' חובל הלכה ט' החובל בחבירו ביוה"כ אפילו במזיד חייב בתשלומין אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב מלקות והלא כל המחויב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם כך הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם כו' ע"ש ובב"ק פרק ז' משנה ב' גבי טבח ביו"כ ופי' הרע"ב שאין זדונו אלא כרת וכגון דלא אתרו בי' ולא לקי דקי"ל כל חייבי מלקות שוגגים חייבים בתשלומין אבל חייבי מיתות ב"ד אפי' שוגגים פטורים וכ"כ תוס' ב"ק דף ע"א ע"א ד"ה בטובח כו' והא דלא פסקינן כר"נ בן הקנה היינו שהוא סובר דיו"כ כשבת לפטור אפילו שוגג בזה לא פסקינן כוותי' משום דפסקינן כר' יוחנן דחייבי מלקיות שוגגין פטורים בכתובות דף ל"ה ע"א וע"ש דף ל"ה ע"ב לר"ל גבי ר"נ בן הקנה

שם ס"ק ב' לקנב כו'. צ"ע בתוס' שבת שם דף קי"ד ע"ב ד"ה אלא כו' דאסמכתא בעלמא דאי מדאוריית' ביוה"כ נמי ליתסר עכ"ל א"כ מוכח דתוס' לא סברי כרש"י בד"ה אלא לאו כו' ובשאר יוה"כ שרי ואע"ג דכתיב בי' נמי שבתון שבות לאו ממלאכה הוא אלא מכל דבר המעכבו מלהתענות עכ"ל דא"א תוס' סברי כרש"י דשבתון גבי יו"כ קאי אתענית ולא אמלאכה אמאי כתב תוס' דאי בשבת אסור מדאורייתא דכתיב שבתון ביו"כ נמי ליתסר דלפי' רש"י לא קאי שבתון אמלאכה א"כ קשה בתוס' שם ד"ה לעולם למלאכה וקניבת ירק דבריית' היינו שעושים דק דק דהוי איסור דאורייתא כו' א"כ קשה קושי' רש"י אמאי נקט הברייתא יה"כ שחל בשבת דמשמע דיו"כ שחל בחול מותר ואמאי כיון דהוי בשבת איסור דאורייתא משום דכתיב שבתון ביו"כ בחול נמי ליתסר דכתיב ביה נמי שבתון

שם דא"כ הוי מוקצה כו'. ואפשר דכמו שהתירו קניבת