דברי צבי רו

הלכות יום הכפורים

תרד הרב"י מביא קושי' תוס' ברכות דף ח' ע"ב על הגמ' שם וכי בתשעה מתענין ומקשים תוס' והא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו ה"נ נימא ערב של עשירי ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהתם איצטריך הקרא לקובעה חובה למצה בלילה הראשון כדאיתא בפסחים דף כ"ח ע"ב אבל הכא קרא יתירא הוא דהא בשבת ויו"ט לא איצטריך התורה למכתב דבליל לפני השבת ויו"ט קדוש כמו היום דפשיטא דהא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד א"כ למאי אצטריך התורה למכתב גבי יוה"כ דערב לפני יוה"כ קדוש פשיטא א"ו הקרא אתי לתשיעי שיתענה בתשיעי וזה שפריך הגמ' וכי בתשעה מתענין כמשמע מקרא והא כתיב בערב דמשמע דהתענית מתחיל בערב לאחר התשיעי ולכן יליף מיני' שיאכל בתשיעי והוי כאלו מתענה וכ"כ הרב"י ואפשר דדעת התוס' דגבי יוה"כ צריך קרא שיתחיל קדושת יוה"כ בערב דבשבועות דף י"ג ע"א איתא כגון דעביד בלילה ומית דלא אתא יממא לכפר ופי' רש"י שאין מכפר אלא יום דכתיב כי ביום הזה ע"ש ולכן ס"ד כיון דבלילה לא מכפר אין בלילה קדושת יו"כ ואצטריך למכתב בתשעה בערב אבל זה אינו דהא ביומא דף פ"א יליף דלילה כיום בין לאיסור מלאכה בין לעינוי

שם מג"א ס"ק א' ואסור כו' וצ"ע למה כתב רמ"א כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ דרמ"א לשיטתיה דבסי' תקכ"ט כתב הד"מ דביו"ט מותר להתענות ת"ח דהתענית הוי עונג ע"ש ולכן פסק רמ"א דבשבועות ופורים דמותר להתענות אבל הכא בעיו"כ כתב הטור דלכן מצוה לאכול דתורה אמרה הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר וכ"כ הרא"ש שהאכילה בתשיעי כדי שיוכל להתענות בעשירי ולהכי אסור להתענות בעיו"כ אפילו ת"ח כי שמא ע"י התענית זה לא יוכל להתענות ביו"כ ובזה נראה לתרץ מה שמדקדק הרי"ף בע"י למה אמר עשירי הו"ל לומר כאלו התענה בט' ומתרץ האוכל בט' ומתענה בי' כאלו התענה ב' ימים רצופים שקשה להתענות ולדברינו ניחא כיון שע"י אכילה בט' יוכל להתענות בעשירי הו"ל אכילה בט' כאלו מתענה תשיעי ועשירי

שם ומ"מ צ"ע כיון דביו"ט אסור מדאורייתא כו'. ולא הבינותי כיון דמספקא לן אם מר ברי' דרבינא לא התענה בשבועות אפי' ת"ח או התענה ת"ח בשבועות מ"מ לא הוי ספיקא דאורייתא דהא חזינן דבשאר יו"ט בפסח וסוכות היה מתענה א"כ ש"מ דמצד יו"ט מותר להתענות ומה שלא התענה בשבועות משום דהוא יום שנתנה בו תורה כדאיתא בפסחים דף ס"ח ע"ב א"כ א"א דמצד יו"ט מותר להתענות א"כ מה ששבועות חשוב יותר משאר יו"ט לאסור בו התענית מצד שנתנה בו התורה זה וודאי לאו דאורייתא דהיכא רמיזא באורייתא שאסור להתענות בשבועות משום שנתנה בו התורה א"ו שהוא סברא דרבנן להחשיבו לשבועות משום קבלת התורה וכיון דמצד יו"ט מותר להתענות רק מצד החשיבות שניתנה התורה אסור מדרבנן להתענות שפיר מקילין בספיקא ויוכל להתענות

תרה מג"א ס"ק ב' ב' תרנגולים כו' וכ"מ ספי"ב דמנחות כו'. ולפענ"ד אפשר דבמנחות שם אמרי' דאין שנים מתנדבים מנחה דכתיב בה נפש ע"ש ובכפרות נזכר נמי נפש תחת נפש כמ"ש הט"ז בשם הטור וכיון שהזכיר נפש אין יכולין שנים ליקח כפרה אחת

שם ס"ק ג' בתרנגולים כו' סביב ראשו בעי"ה. הנה ברש"י שם כתב ער"ה וכתב רש"י שהיה מחזיר סביבות ראשו ז' פעמים ואומר זה תחת זה כו' וברא"ש ובטור כתב אוחז ש"ץ התרנגול ומניח ידו על ראשו ונוטל ומניח על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה זה חילוף זה זה מחולל על זה ומחזירו עליו פעם אחת ואומר יושבי חושך כו' נפש תחת נפש וכסדר הזה עושה ג' פעמים עכ"ל וצ"ע למה אין אנו נוהגין לעשות כסדר הזה

תרו צ"ע ביומא דף פ"ז ע"ב דרב אזל לגבי ר' חנינא תליסר מעלי יומא דכפורי ופריך הגמ' והאמר ר"י ב"ח כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים ע"ש וקשה דהא ר' יוסי בר חנינא מיירי שמפייס ג' פעמים ביום אחד כמו שמביא ראיה מקרא אנא שא נא כו' אבל לחזור ולפייס ביו"כ אחר שמא דשרי יותר מג' פעמים דהא אפי' אי אפייס אפשר דשרי לפייסו עוד ביו"כ אחר כמו דאמרי' שם דף פ"ו עבירות שהתודה ביו"כ יכול להתודות ביו"כ אחר ומסתמא כבר כיפר ביו"כ ראשון

שם מג"א ס"ק י' ולטבול כו' דלא אקרי יו"ט כלל כו'. צ"ע דבסי' תק"ע ס"ק ו' כתב מג"א דעיו"כ נקרא יו"ט ואפשר דהתם מיירי לענין נדרים דאזלי' אחר לשון בני אדם ובני אדם קוראים אותו יו"ט

תרז מג"א ס"ק ב' עי' במחה"ש שמפרש דברי מג"א שמפרש ביומא דף פ"ו ע"ב פלוגתא דרב ור"נ בקול רם וריב"ב ור"ע פליגי במתודה בלחש ע"ש שהאריך וצ"ע רב רמי כתיב כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו וא"כ ע"כ צריך לומר דרב מפרש מכסה פשעיו היינו שלא אמר בקול רם דאם אמר בלחש עדיין מכסה פשעיו וקרא דכסוי חטאה היינו שלא אמר בקול רם אע"ג שאמר בלחש וקשה מר"ע שאמר כסוי חטאה היינו שאפילו בלחש אל יפרוט החטא והא לרב אמרינן דאם אמר בלחש היינו כסוי חטאה עוד צ"ע בגמ' שם שרב רמי מפסוק אשרי נשוי פשע כו' שהוא פסוק בתהלים פרשה ל"ב על הפסוק במשלי מכסה פשעיו כו' מאי צריך להביא פסוק ממשלי והלא שם באותה פרשה בתהלים כתיב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' והיה יכול להקשות מפסוק בתהלים מדידי' מאותה פרשה

שם וכ"ה בסוטה שתקנו תפלה בלחש שלא לבייש כו' וקשי' לי למה הוצרך הגמ' לומר הטעם, שלא לבייש ת"ל