דברי צבי קפט

לספר השער הוי צנעה כמו נטילת הצפרנים ועוד צ"ע כיון דרק בדבר שבפרהסיא ט"ב חמור מאבל כמ"ש תוס' שם א"כ גבי קטן מותר דהא גבי קטן לא שייך פרהסיא כדאי' בסי' תקל"א סעיף ו' דמותר לגלח קטן במועד בפרהסיא משום דהכל רואין שהוא קטן ע"ש

תקנב כתב הטור ועד כמה אין נקרא בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא עבר יותר מב' ימים ולילה אחד ואבי העזרי כתב משום דבשלמים כתיב שמחה ואמרינן נמי גבי בן סורר ומורה דאינו חייב אלא בבשר שהוא כשלמים שיש בו שמחה וממשיך עכ"ל הנה מה שכתב הטור דגבי סורר ומורה הטעם משום שמחה צ"ע דבסנהדרין דף ע' ע"א אית' בגמ' דאין הטעם בסורר ומורה משום שמחה רק משום אמשוכי ע"ש גם מה שכתב הטור דסורר ומורה חייב בבשר מליח כל זמן שהוא כשלמים וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהל' ממרים הל' ד' וצ"ע דבסנהדרין שם איתא התם תנן ערב ת"ב כו' בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים הכא מאי התם משום שמחה כל זמן שהוא כשלמים נמי אית בי' שמחה הכא משום אמשוכי ובכל שהו לא ממשיך ופי' רש"י משעבר לילה אחת מפיג טעמו לא חשוב עכ"ל ומסוגית הגמ' שם משמע דהא דקאמר הגמ' התם משום שמחה כו' הכא משום אמשוכי כו' אין שייך לבעי' רק שהוא מה שגמ' פושט האיבעי' דסורר ומורה פטור אפילו בבשר מליח ואוכל בתוך זמן שלמים דא"א דהא דקאמר התם משום שמחה כו' שייך להאיבעי' הו"ל לגמ' לומר או דילמא דסורר ומורה וערב ט"ב שוין כדרך הש"ס ועוד דבכל הסוגי' שם לא נזכר עוד מזה א"ו דהגמ' פושט דסורר ומורה אין כערב ט"ב ופטור בבשר מליח אפי' קודם שני ימים ולילה אחד ע"ש היטב ואפילו א"א דגמ' לא פושט האיבעי' ונשאר בספק נמי לא יוכל להרוג אותו באוכל בשר מליח קודם שני ימים ולילה אחד דספק נפשות להקל א"כ צע"ג על הרמב"ם והטור שפסקו שסורר ומורה חייב בבשר מליח כל זמן שהוא כשלמים

שם מג"א ס"ק ב' ודגים כתב בנ"ץ כו' מה שנדפס הגה ממהר"צ שפיץ שכתב דמיירי לענין ב' תבשילין וקמ"ל בש"ע דבשר מלוח הוי תבשיל לענין ב' תבשילין ואע"ג לענין סורר ומורה לא נקרא מאכל ע"ש הם דברים תמוהים דהטור והרב"י כתבו בפירוש דנהגו לאסור בשר מליח אפי' בתבשיל אחד ועוד דהרב"י ובש"ע כתבו דהמנהג לאסור בשר מלוח ואי איירי לענין ב' תבשילין אז אסור מדינא ועוד דהרב"י כתב דלדידן דנוהגין איסור בבשר מלוח מר"ח בוודאי אסור בסעודה המפסקת ומנהג זה מר"ח לאו משום ב' תבשילין ומ"ש דקמ"ל דבשר מליח נקרא תבשיל אף דגבי סורר ומורה לא נקרא מאכל הוא תמוה כי מה ענין מאכל לשם דמשנה מפורשת בסנהדרין דף ע' ע"א אכל כל מאכל ולא אכל בשר אין נעשה בן סורר ומורה ובשר צריך להיות בשל ולא בשיל אע"ג דבשר כזה לא הוי מאכל לגבי אחרים ע"ש

שם ס"ק י"ב הגה ממהר"ץ הנ"ל ומקשה על רש"י ר"ה דף י"ח ע"ב בד"ה דאמר רב חמא ומתניתין בזה"ז מיירי מדקתני שהבהמ"ק היה קיים ומקשה מהר"צ הנ"ל תיפוק לי' דמוכח דמיירי בזה"ז דהא קאמר ועל אב מפני התענית אבל לפ"ז מתורץ דאף בזמן המקדש היו יוצאין מפני התענית היינו שהיו אומרים קינות עכ"ל ודוחק לומר מפני התענית היינו שיאמרו קינות ועוד דבזמן המקדש הי' ט"ב יום טוב והי' צריך לשלוח שלוחים להודיע אימת יו"ט של ט"ב ולדבריו שהי' צריך שלוחים אפי' בזמן המקדש כדי לומר קינות קשה מאי פריך הגמ' שם אי הכי ט' באב נמי דילמא גם בט' באב רצו אין מתענין דצריך שלוחים כדי לומר קינות דמה בזמן המקדש היה צריך לומר קינות מכ"ש באין גזירת מלכות ואין שלום דצריך לומר קינות וצע"ק במג"א ס"ק י"א שכתב טעם לסעודה שבזמן בית שני הי' יו"ט ט"ב הא גם צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי היה יו"ט בזמן בית שני כדאיתא בר"ה שם א"כ יעשה נמי סעודה להיכר בזמן הזה בשאר הצומות זכר למקדש

תקנג מג"א ס"ק א' שלא כו' וכ"ה סי' תר"ח כו'. צ"ע דבסי' תר"ח דמיירי מעיו"כ ובטור כתב בשם הרמב"ן דלא שייך קבלה אלא ביו"כ שצריך להוסיף מחול על הקודש ותוספת אין לו שיעור למעלה ולכן כתב מג"א בסי' תר"ח ס"ק ד' דבקיבל יו"כ קודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום ע"ש משום דקודם פלג המנחה לא יוכל להוסיף וט"ב אין לו תוספת כמ"ש ס"ק ג'

שם ס"ק ז' חל כו' שקרא ר' כו'. אפשר דאין ראי' כ"כ דהא דקרא רבי במגילת איכה הוא כמו דאיתא במגילה דף ד' ע"א בפורים שחל בשבת שדורשין מענינו של יום וכתבו תוס' לפי שאין קורין מגילה בשבת ע"ש ה"ה הכא דאין קורין איכה בשבת היה ר' קורא ודורש באיכה

שם ט"ז ס"ק ב' ונהגו כו' ולמה נחמיר כו'. וצ"ע דהא אבל מותר בבשר ויין כמ"ש הטור בסי' תקנ"ב ואסור ללמוד ואפילו בשבת אסור ללמוד כמ"ש ביו"ד סי' ת' א"כ ה"נ לענין למוד יש בת"ב בשבת דין אבל ולענין אכילת בשר לא מחמירין שלא לענג את השבת ושאני למוד שיוכל ללמוד דברים המותרים כמ"ש מג"א

תקנד מג"א ס"ק ט' חיה כו' מיהו בט"ב שנדחה כו' המהרש"ל מחמיר אפי' בט"ב שנדחה משום דסבר דצריכה להתענות מצד הדין אבל המג"א פסק כש"ע דאין מתענה רק מצד המנהג עי' במחה"ש ולהמג"א דמדמה לסי' תקנ"ט אפשר דצריכה להתענות עד המנחה

שם ס"ק כ"ב לחברו כו' ולא ידענא כו'. וצ"ע דגם הרמב"ם בפ"ה מהל' תענית הל' י"א כתב תלמידי חכמים אין נותנין זל"ז שלום בת"ב אלא יושבים דומם ואם נתן להם עם הארץ שלום משיב בשפה רפה וכתב הה"מ תוספתא אין שאלת שלום לחברים בתשעה באב ולהדיוטות בשפה רפה פי' משיבין את ההדיוטות בשפה רפה וכן אמרו