דברי צבי קעה

משום פסידא אסור מתירין שם בשבת משום מצוה והכא מתיר היש"ש אפי' טובא ואפי' לגמור משום הפסד ממון ובשבת משום מצוה אסור בהני

שם דלא כהרב"י. פי' מחה"ש דהרב"י סובר דהרי"ף והרמב"ם מתירין אפי' טובא ואסרי לגמור ומג"א ס"ל דגם בלגמור פסקו הרי"ף והרמב"ם לקולא ע"ש ולפענ"ד יש סברא לומר כדעת הרב"י דבשבת דף קכ"ו ע"ב סבר ר"ח דרק ד' מפנין ושמואל סבר אפי' טובא ולפי שגבי יו"ט הוי בעי' ולא איפשטא הכא פסקו הרי"ף והרמב"ם לקולא כיון דשמואל מתיר אפי' בשבת טובא אבל שלא יגמור את האוצר סברי התם בין רב חסדא ובין שמואל דאסור ולכן פסקו גבי יו"ט נמי דאסור כיון דליכא מ"ד דמתיר בשבת

תקכב בטור כתב אין פרה יוצא' ברצועה שבין קרני' וכתב הרב"י שרש"י והר"ן שפירשו מתניתין בביצה בשבת סברי דבשבת אסור משום דמשוי הוא וביו"ט מותר ע"ש ולכן השמיטוה פה בש"ע ובסי' ש"ה כתב בש"ע גבי שבת ונר' לי ראי' מזה לרמ"א בסי' רמ"ו סעיף ג' דאין מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט ועי' במג"א שם

שם ט"ז ס"ק ה' אין כו' דנ"מ אפי' אזמני' כו'. צ"ע לדעת הט"ז בסי' תק"ג ס"ק ד' דבקעת יבשה הראויה להסקה מותר לכל דבר ע"ש א"כ בלא טעם הר"ן צריך לומר הכא דמחזי כמאן דאזיל כגון שהמקל יבש דאינו מוקצה

תקכג סעיף ב' אין מגרדין כו'. צע"ק בש"ע שכתב סתם אין מגרדין ולא חילק בין של עץ או של ברזל ומדברי תוס' בביצה דף כ"ג ע"א בד"ה ושלש לא מחמירין רק בשל ברזל וכן אי' ברא"ש שם משמע דבשל עץ מותר וצ"ע בתוס' שם שכתבו ודוקא במגררה של עץ שאין עושין חבורה אבל במגררת שלנו שהן של ברזל שתולש שערות דקשה למה כתבו תוס' ההיתר בשל עץ לפי שאין עושה חבורה דהא אפי' בשל ברזל דעושה חבורה נמי מותר כיון דהלכה כר"ש דמתיר נמי בשל ברזל רק במגררת שלנו אסור מפני שתולש את השער והו"ל לתוס' לכתוב דשל עץ מותר שאין תולש השער ואפי' בעושה חבורה מותר:

תקכד צ"ע בתוס' כתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר לה כו' דכתבו דאיירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ע"ש וצ"ע כיון דתוספת דאוריית' לענין מלאכה א"כ צריך לומר דהתוספת שייך לחג א"כ נמי נאסור בנשואין בזמן התוספת כמו שאסור בחג עצמו ובסי' רס"ז סס"ק א' כתב המג"א. דמתוס' ורא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י אם קיבל שבת ועי' במג"א סי' רס"ג ס"ק ט"ו ובסי' רע"א סעי' א' ובט"ז שם ס"ק א'

תקכה הרב"י כתב בשם הר"ן דאפי' לרב יוסף דסבר בשבת דף קמ"ח ע"ב דלא ניתנה ליתבע מ"מ אי תפיס מלוה לא מפקי' מיני' ולא עוד אלא דאי אזיל אידך ותפיס מיני' מפקי' מיני' דלוה ויהיב למלוה עכ"ל וצ"ע דא"כ מאי פריך בגמ' שם מהשוחט את הפרה ואי לא ניתנה ליתבע מאי משמט ופי' רש"י הואיל ואין ב"ד נזקקין לכופו שמוטה היא ועומדת ע"ש הא נ"מ בתפיס דאי משום הלואת יו"ט מהני תפיסה ולכן אמר דמשמט דלא מהני תפיסה עוד כתב הרב"י בשם הר"ן שכתב על הרשב"א דכתב מדאמרי' בגמ' שם גבי יו"ט של ר"ה אם הי' חודש מעובר דאיגלאי מילתא דחול הוא מכאן נ"ל ללמוד דכ"ע ביו"ט דרבנן ניתנה ליתבע ואינה ראיה אצלי דשאני הכא שנהגו הראשון בטעות אבל לדידן דעבדי' תרי יומי מתקנתא דרבנן אפשר דאפילו הלואת יו"ט שני לא ניתנה ליתבע עכ"ל וצ"ע דהא גם ביו"ט של ר"ה אמרי' בביצה דף ה' ע"א דב' י"ט של ר"ה היה מתקנת חכמים אע"ג כשבאו מן המנחה ולמעלה א"כ היו יודעי' שיקדשו למחר והיום לאו ר"ה אעפ"כ גומרין אותו באיסורו כמו שפירש"י שם בד"ה עד המנחה שאפי' בב"ד היו ב' ימים שתקנו לעשותו ואין כאן חול ע"ש וע"כ צריך לומר דמאי דאמרי' בשבת שם דאיגלאי מילתא דחול הוא היינו שהי' חול מדאוריית' ויו"ט מדרבנן א"כ שפיר יליף רשב"א מיני' ליו"ט ב' של גליות לדידן ולפענ"ד אפשר להשיב על הראי' שהביא הרשב"א משם דהא לכאורה קשה על מה דמתרץ הגמ' שאני התם דאיגלאי מילתא כו' דהא הטעם דרב יוסף דאמר לא ניתנה ליתבע משום דאתי למכתב א"כ מאי מהני דאח"כ איגלאי מילתא דחול הוא אכתי ניחוש דא"א דבכה"ג ניתנה ליתבע אתי למכתב ביו"ט א' של ר"ה דיחשוב אם יהיה חודש מעובר ונגלא מילתא דהיום חול ויוכל לתבוע א"ו דצריך לומר דשם בבריית' דאיירי בר"ה של מוצאי שביעית א"כ מה שמלוה ביום א' דר"ה ממ"נ לא יוכל לתבוע אם יהיה חודש מעובר משמט מחמת שביעית ואם לא יהיה חודש מעובר והיום יו"ט של ר"ה א"כ הוי הלואת יו"ט דלא ניתנה ליתבע א"כ אין ראי' מזה לב' י"ט שלנו דא"א דהלואת יו"ט דרבנן ניתנה ליתבע אתי למכתב

תקכו ט"ז ס"ק א' בעשיית כו' וחימום מים מותר מתוך שהותרה כו' וצ"ע דבסי' תקי"א סעי' ב' דאסור להחם מים לרחוץ כל הגוף ולא אמרי' בי' מתוך מפני שאינו שוה לכל נפש ואין לומר דכיון דראוי לכל המתים הוי לגבייהו שוה לכל נפש דהא אסור להחם מים לרחוץ תינוק כדאית' שם ברמ"א אע"ג דהיינו רביתי' לכל התינוקות כמ"ש שם מג"א ס"ק ה'

שם מג"א ס"ק ז' ביו"ט שני כו' והליכה חוץ לתחום כו' וכתב הגהות רע"א והא דהכא מותר היינו כיון דהולכים עם המת רואים שעושים בשביל המת אבל התם בתשובה מיירי שהמת במקום אחר והולכים שם לקברו מ"מ קשה מסעי' ו' דחוזרים למקומם כו' דסופן משום תחלתן והא חזרה שאין הולכים עם המת גם תחלתן לא התירו עכ"ל ולפענ"ד נר' לתרץ דבסי' תקמ"ז כתב המג"א בס"ק ז' בשם כ"ה בשם ת"י דהיכא דא"א בע"א מותר לקוץ מהמחובר ע"ש ומ"ש מג"א