דברי צבי קלב

דהפ"מ ביו"ד סי' צ"ד במשבצות זהב ס"ק כ"ב כתב דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לסמ"ק ואו"ה הוי דרבנן ולהר"ן יש לספק אי מדאורייתא או מדרבנן ע"ש א"כ א"א דנ"ט בר נ"ט דאיסורא מדאורייתא מותר אמאי הוצרך התורה בכלי מדין בדבר אשר יבא באש ליבון הא יכול להגעיל ונקלש הטעם וכמ"ש הרשב"א ומותר מן התורה וכמו שמקשה הגמ' בע"ז שם בקדשים שנקלש הטעם הגעלה נמי לא צריך

תנב מג"א ס"ק א' אם כו' וי"ל דהכא כו'. והרא"ש בפרק כל שעה בדיני הגעלה כתב וז"ל הוי כמו דגים שעלו בקערה ואפילו לדברי המפרשים עלו אין נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשיב טעם כי נבלע אוכל באוכל אבל הכא טעם חמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל ע"ש

שם ס"ק ו' צריך כו' והשני דגים כו' כתב מחה"ש דטעם החמץ הנבלע בבשר נשתנה טעמו ע"י הבשר וכן הטעם החמץ שבדגים כו' ומבטלים זא"ז ע"ש אבל החו"ד ביו"ד סי' צ"ח כתב שב' זיתים שנ"נ מדברים שטעמן שוה והב' זיתים אין טעמן שוה אין מבטלים זה את זה ובעינן ס' נגד שניהם דהוי כשם אחד של איסור ובביאורים ס"ק ח' מביא ראיה ברורה לזה ע"ש

שם דלא כע"ש. פי' מחה"ש דע"ש מקש שה למ"ד חוזר וניעור מאי מהני אם יש במים ס' מ"מ בפסח חוזר וניעור ואז הוי במשהו וכתב מג"א עסי' תמ"ז דבטעם לכ"ע אינו חוזר וניעור עכ"ל ולפענ"ד קושי' ע"ש להפוסקים שהביא הרב"י בסי' תמ"ז דגם בטעם חוזר וניעור וגם מקו"ח בסי' תמ"ז ס"ק ו' כתב דהרבה פוסקים סוברים דאמרי' בטעם חוזר וניעור ע"ש והכא כל הפוסקים סבירא להו דמהני ס' בהגעלה דלא מצינו פוסק שסובר דלא מהני ס'

שם ס"ק ח' ביחד כו' בפעם א' כו' נגד שום אחד מהם. וכתב מחה"ש דלא כעטרת זקנים דבעינן ס' נגד שניהם ולפענ"ד לדעת הש"ך ביו"ד סי' צ"ד ס"ק ח' דהכף אסור אפילו ביש ס' והחו"ד שם ס"ק ח' מסכים להש"ך ועי' בפ"מ שם א"כ שפיר בעינן הכא ס' נגד שניהם דאם יש ס' רק כנגד אחד אז אותו שאין ס' כנגדו אסור עוד כתב מחה"ש דמה שכתב עט"ז ביחד לאו דווקא אלא ה"ה בזה אחר זה ודלא כמג"א וכתב מחה"ש דמדברי הש"ך ביו"ד סי' צ"ה ס"ק ה' מוכח כמג"א ע"ש ולפענ"ד אפשר לומר דלמה שכתב החו"ד שם בביאורים ס"ק ח' דלדעת המחבר והרב בסי' צ"ד סעיף ה' לא שרי רק הכלים שהודחו אבל הכלי שהדיחו בתוכו אסור ולדעת הש"ך מותר ע"ש ולהכי מחמיר בעטרת זקנים בזא"ז לחוש לדעת המחבר ורמ"א

שם ס"ק י"א עושה כו' אין לו תקנה באופן זה כו'. צ"ע דבסוף ע"ז דף ע"ו ע"ב פי' רש"י בד"ה מה בולעו ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור ע"ש כונת רש"י פשוט דאם הכניס השפת הדוד לתוך יורה אחרת לא היה מהני להגעיל ע"י גדנפא שהוא רק ניצוצות כיון דבלע השפת הדוד ע"י רתיחת היורה אבל מש"כ מהרי"ל בכלי ששואבין שאין לו תקנה באופן זה דהיינו בגדנפא משום דצד החיצון לא נגעל משמע שסובר דכלי שנשתמש בב' צדדים א"כ אין עני ודמיון לדין זה של גדנפא דהא צריך להגעיל כל הכלי מב' צדדים לפי שנשתמש בו בב' צדדים ואמאי כתב מהרי"ל שאין לו תקנה באופן זה דהיינו של גדפנא הו"ל למימר שצריך להגעיל כל הכלי מב' צדדים ובאמת גוף הדין של מהרי"ל צ"ע דלכאורה נראה דאין צריך הגעלה מב' צדדים דהרב"י כתב בסי' תנ"א בשם תשו' הרשב"א שהגעלה מפלטת מכאן כמו מכאן ע"ש ובספר הגהות רע"א כתב בסי' תנ"א על המג"א ס"ק כ"ד דהאיבעי' בבישל מקצת אם מפעפע בכולו היינו למעל' שלא במקום הרוטב אבל במקום הרוטב בוודאי מפעפע בכל עובי הדופן ע"ש וכיון שמפעפע בכל עובי הדופן אין חילוק במשתמש בצד אחד או בב' צדדים

שם בספר הגהות רע"א מתרץ דברי הרמ"א בס"ג דרמ"א סובר דמה שכתב בש"ע וכן אם משהה וכן אם שלא ינוחו המים מרתיחתן דלאחר זמן איסורו סגי באחד מהן ובאין משהה יותר מדאי יכול המים לנוח מרתיחתן א"כ לא היה המים רותחין כל שיעור זמן הגעלה ע"ש ולפענ"ד צ"ע דא"א בחד מינייהו סגי א"כ מ"ש וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת כו' ולפ"ז אם מגעיל כלים שבליעתן שוה או שמגעיל רק כלי אחד יכול להשהות יותר מדאי וגם יוכל המים לנוח מרתיחתן וזה וודאי אסור לאחר זמן איסורו דחוזר ובולע מפליטה והוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא ועוד צ"ע דא"א לומר שש"ע סובר דהגעלה מועלת באין המים רותחין דהרב"י כתב בפירוש באין המים רותחין אין כאן הגעלה ע"ש

תנג המל"מ בפ"ד מהל' יסודי התורה מסופק אם נאמר במ"ע דכתיב ואכלת כגון מצה וקרבן פסק אם אכלן שלא כדרך אכילתן אם יצא ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' תע"ה פשוט הספק דנראה דאין יוצא וכעת נראה שמוכח גם מרש"י ותוס' דאין יוצא במצה שלכד"א דבפסחים דף ל"ה ע"א פי' רש"י בד"ה אין אדם דלאו דרך אכילה קאכיל לי' ובחולין דף ק"כ ע"א גבי המחהו וגמעו דאין יוצאין בו ידי מצה וקאמר בגמ' משום דלאו לחם עוני וכתבו תוס' הוי מצי למימר נמי אכילה כתיב בי' ע"ש א"כ בהדי' מוכח מרש"י ותוס' דאין יוצאין במצה שלכד"א ובזה נוכל להבין דברי תוס' בחולין שם ד"ה לרבות השותה וא"ת הא שתי' בכלל אכילה וי"ל דהתם במילי דשתי' והכא במידי דבר אכילה דממחו להו ושתי לי' עכ"ל דצריך להבין כיון דשתי' בכלל אכילה אמאי לא אמרינן נמי כן בממחה בר אכילה ושתי דהוי נמי כאכילה לכן נראה דוודאי אמרינן בכל הדברים דשתי' בכלל אכילה והשותה הוי כאלו אכל והא דפטר בממחה דבר אכילה ושתה משום דהוי כאוכל שלא כד"א אבל אם שתה מילי דשתי' הוי כאכל כדרך אכילתן כי כן דרכו של זה לאכול דרך שתי' אבל בהמחה את האוכל דדרך אכילתו בדבר זה הוי אכילה ואם שתה אף על גב דהוי נמי כאוכל מ"מ