דברי צבי קכו

בו ס' וא"כ אין סתירה להטור עכ"ל וצע"ג דהא רש"י שם בדף כ"ט ע"ב בדברי ר' יוחנן פי' רש"י בד"ה כר"ש דאפי' בנותן טעם נמי שרי וכן פי' רש"י בדף ל' ע"א בדברי רבא שלא בזמנו מותר בנותן טעם ע"ש הרי כתב רש"י בהדיא שמותר בנותן טעם דלא כדעת הטור ואין צריך לדייקו מרש"י כמ"ש הצל"ח ולפענ"ד הדיוק שמדייק הצל"ח שרש"י כתב שבלוע פחות מתערובת דמוכח דלא כהטור לפענ"ד לא מוכח כלל מזה דכוונת רש"י פשוט כמ"ש מג"א בסי' תנ"א ס"ק א' דבלוע בקדירה פחות מתערובות שבלוע בכלי אינו נראה ועי' מ"ש שם ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת הקושי' מג"א על רבינו הטור דהמח"ש בס"ק מ"ג כתב דלר"ש דחמץ בעין לאחר הפסח אסור רק מדרבנן מטעם קנס ובתערובות לא קניס ולפ"ז כשנתערב ליכא איסור כלל דהא לא אסרו בתערובות וכ"כ המקו"ח בס"ק ה' דחמץ אחה"פ בתערובות לאו מטעם ביטול מותר רק מטעם דלא קניס מש"ה הוי החמץ בתערובת דשיל"מ דעד דתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו לאח"פ בלא ביטול ע"ש ולפ"ז דלא נקרא החמץ בתערובות אח"פ איסור כלל נראה לפענ"ד דהא דפסקי' ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' דאיסור שנתבטל בס' ונתוסף בו אח"כ מן האיסור הראשון דחוזר וניעור ונאסר ע"ש הכא בחמץ אם נסערב לאחר הפסח ונתבטל בס' ואח"כ נפל בתוכו עוד חמץ דלא אמרי' חוזר וניעור להצריך ס' כנגד שניהם כיון דחמץ ראשון שנתבטל הוי היתר גמור ולא דמי לשאר איסור, דאע"ג שנתבטל מ"מ שם איסור עליו ולהכי אוסר בדשיל"מ דמקרי איסור שנתבטל ולהכי אמרי' דחוזר וניעור אבל חמץ כיון דנתערב בס' תו לא מקרי איסור שנתבטל לא אמרינן חוזר וניעור וכל זה הוא לר"ש דחמץ לאחר הפסח רק מטעם קנס ובתערובות לא קניס אבל לר' יהודה דחמץ לאחר הפסח אסור מדאורייתא פשיטא דהוי כשאר אסורים דאם נתבטל בס' נקרא האיסור שנתבטל ואם נפל עוד חמץ בתוך התערובות אמרינן חוזר וניעור ולפ"ז נוכל לומר דר' יוחנן דאמר שלא בזמנו מותר וכן רבא דאמר שלא בזמנו מותר כר"ש היינו כשיש ס' בתערובות ואע"ג דביש ס' גם לר' יהודה מותר מ"מ פסקו ר' יוחנן ורבא כר"ש דנ"מ דאם יש ס' בתערובות דהוי היתר גמור ולא מקרי איסור שנתבטל ונ"מ דלא אמרי' חוזר וניעור

שם ס"ק מ"ה סגי כו' שמרי שכר כו'. וכתב מקו"ח דגם כאן מהני הולכת איסור דלא עדיף מעמיד מטעם דסגי בפדיון עכ"ל וצ"ע שכתב כן בפשיטות ומשמי' דנפשי' וכבר כתב כן הח"י בסי' תמ"ב ס"ק ט"ז ומסיק שנראה מדברי האחרונים שאסור דהוי כמו בעיני' ע"ש וכן נראה ממג"א דבס"ק מ"ד מתיר ברוב והכא כתב דהוי בעיני'

שם המקו"ח בס"ק ה' מקשה אמאי אמרי' דחמץ הוי דבר שאל"מ דחוזר ונאסר לשנה הא התערובות לא נאסר לשנה דאין חוזר וניעור ע"ש וצ"ע הא בבעין אמרינן חוזר וניעור ובטעם לא אמרי' כלל דשיל"מ כדאי' ביו"ד סי' ק"ב סעיף ד' וצ"ל דמיירי בלח בלח בסעיף ד' דאין חוזר וניעור ואוסר בדשיל"מ כדאיתא בחו"ד ובפמ"ג שם

תמח ט"ז ס"ק א' מותר פוסק כרבא כו'. צ"ע דמשמע מדברי ט"ז דבעל העיטור פוסק כר"י וזה אינו דלר"י חמצו של א"י לאחר הפסח אסור בהנאה כדאי' דף כ"ח ובעל העיטור מתיר בהנאה

שם מג"א ס"ק ד' כתב המקו"ח בסי' ת"מ ס"ק ג' במכירת חמץ שלנו שמקבל מעות מועט והמותר זוקף במלוה והדבר ידוע שכשיאבד החמץ לא ישלם הוי כאחריות אלם ואם הוא ברשות ישראל הו"ל כמקבל חמצו של א"י באחריות והחמץ ברשות ישראל דעובר ע"ש ולפענ"ד אפשר דלא דמי לאחריות אלם דהתם אם יאבד החמץ נתחייב בתשלומין ע"י אבידת החמץ והוי גל"מ דמרבי' בדף ה' מלא ימצא אבל בכה"ג דע"י אבידת החמץ יפסיד לאו גל"מ מקרי וראיה לזה מדברי מג"א בסי' ת"מ ס"ק א' שכתב בגוזל חמץ שאומר הרי שלך לפניך ואם נאבד צריך לשלם נמצא דנהנה במה שמחזיר החמץ אפ"ה אינו עובר ובע"כ צריך לחלק דשם בפסחים דאלו מגנב או באחריות אלם דאבידת החמץ מביאו לידי תשלומין הוי גל"מ ועובר אבל גבי גזלן דאין החיוב התשלומין בא ע"י אבידת החמץ דהא מחויב בתשלומין מיד בשעת גזילה רק שהיה יכול להציל עצמו מתשלומין ע"י החמץ ואם נאבד החמץ יפסיד אינו נקרא גל"מ ואינו עובר א"כ ה"נ כשמכר לא"י וזוקף עליו במלוה הניח מעותיו על קרן הצבי כי מה יעשה אם הא"י הקונה יקח החמץ ולא ישלם לו דע"פ רוב הקונה א"י איש עני שאין לו לשלם רק אם החמץ יתקיים עד אחר הפסח ניצל מההפסד בכה"ג לא הוי גל"מ

שם אדעתא דא"י אפקר כו'. ומקשה מחה"ש דהא בהפקר צריך שיפקיר לכל וה"ה לענין מכירה ע"ש ולא הבינותי דהא דבעינן גבי הפקר שיפקיר לכל משום דילפינן הפקר משמיטה כדאיתא בפיאה פרק ו' משנה א' ע"ש בהר"ב ובתוי"ט אבל מכירה לא ילפי' משמיטה ואין צריך שימכור לכל

שם ס"ק ה' לפענ"ד אפשר דלכך לא מהני בחמץ מתנה ע"מ להחזיר משום דרוצה בקיומו דאסור כדאיתא בסי' ת"נ והכא בוודאי רוצה בקיומו שאם יאבד החמץ בפסח לא הוי המתנה למפרע מתנה ועובר בב"י וגם יפסיד החמץ עוד אפשר דלהכי לא מהני מתנה ע"מ להחזיר דאיתא בקדושין דף ו' ע"ב דאשה אינה מקודשת במתנה ע"מ להחזיר משום דאין אשה נקנית בחליפין ומתנה ע"מ להחזיר דמי לחליפין כמו שפרש"י שם א"כ ה"נ בחמץ כיון דבא"י לא מהני חליפין כמ"ש מחה"ש בס"ק ד' בשם הש"ך לכן נמי לא מהני מתנה ע"מ להחזיר ואפשר שזה כוונת מג"א שכתב דלא מהני משום חומרא דחמץ דתוס' בקדושין שם ד"ה לבר כתבו דבקדושין לא מהני מתנה ע"מ להחזיר משום דאתי למימר אשה נקנית בחליפין אבל בפדיון הבן מהני מתנה ע"מ להחזיר אע"פ דחליפין לא מהני וכתב מהרש"א דמשום חומרא