דברי צבי קטז

גל"מ כממון אין כאן חדוש צ"ע דהא בדף ו' אמרי' דהוי חדוש משום דכי אית' הדר בעיני' ועי' פרש"י שם אח"כ ראיתי שהרגיש בזה מקו"ח ושמחתי שכונתי לדעת הגאון ז"ל

תמא הצל"ח מקשה על הרא"ש שכתב דאמרי' אליבא דאביי אא"ב למפרע גובה מש"ה מותר אע"ג דברשות דישראל קאי אלא שאין האחריות על ישראל וכ"ש לרבא דאמר לי' בהדי' קני מעכשיו עכ"ל הרא"ש ומקשה הצל"ח דהא למסקנא לרבא לא מהני מעכשיו לחוד כ"א בהרהינו וג"כ קשה דהא אליבא דאביי הוי ניחא ליה אפילו בבית ישראל ומ"ש הרא"ש דבמעכשיו לחוד ולא הרהינו לא גרע מחמץ א"י בבית ישראל ואחריות על ישראל דבר זה תמוה דא"כ לאביי למה ניחא אפילו הוא בבית ישראל וג"כ נימא דלא גרע עכ"ל ולפענ"ד נראה לתרץ דהא לכאורה קשה מנ"ל לרש"י ולפוסקים דצריך לרבא הרהינו דהא מעיקרא דמתרץ הגמ' לרבא דמיירי בהרהינו ופרש"י דקס"ד דבע"ח קונה משכון וכיון דפריך הגמ' ומוכיח דא"י אין קונה משכון ולהכי מתרץ הגמ' דאמר מעכשיו א"כ מהשתא נוכל לומר דלא צריך הרהינו וסגי במעכשיו לחוד לכן נראה לי דמה דרש"י ופוסקים פסקו גם למסקנא דצריך הרהינו משום דרבא סובר בדף ה' באלו מיגנב דבעי לשלומי דהוי כדידיה ועובר עליו מפני שחמץ יכול לבוא לרשותו א"כ ה"נ הכא אע"ג שהחמץ אינו באחריות ישראל מ"מ כיון שבידו לפדותו ויכול החמץ לבוא לרשותו דהוי כדידיה ולא גרע מחמירא דבני חילא דאמר רבא בדף ה' דעובר דהתם אין חמץ בעצמו יכול לבוא לרשותו רק חיוב תשלומין ע"י החמץ אפ"ה חשוב כדידיה מכ"ש הכא שבידו לפדותו שהחמץ בעצמו יכול לבוא לרשותו וזה הוא שמדייק הרא"ש וכתב דבלא הרהינו לא גרע מחמצו של א"י ברשות ישראל והאחריות של ישראל כלומר דוודאי מיירי דאין החמץ באחריות ישראל וכמו שכתב הרא"ש אליבא דאביי ואפ"ה עובר בלא הרהינו דכמו בחמץ של א"י והאחריות על ישראל משום דיכול לבוא לרשות ישראל ע"י האחריות שצריך לשלם אם נאבד החמץ ה"ה הכא שיכול לבוא לרשותו ע"י פדי' דעובר א"כ שפיר אמרי' דכיון דמה שעובר מפני שיכול לפדות מפני שיכול לבוא לרשותו כמו במקבל על חמצו של א"י אחריות וממילא כמו דמקבל אחריות על חמצו של א"י דאינו עובר אם מונח בבית הא"י כמ"ש מג"א בסי' ת"מ ס"ק א' א"כ הכא ה"נ עובר רק בלא הרהינו אבל בהרהינו אינו עובר ובאמת היה יכול הגמ' מיד דפריך ממתני' על רבא וס"ד דמיירי בלא הרהינו לפרוך דעובר דהוי כמקבל אחריות שיכול לבוא לרשותו ע"י פדי' רק שהגמ' מקשה עדיף דהוי לגמרי חמץ של ישראל

שם מג"א ס"ק ג' ולא כו' בידו לפדותו כו'. ולולי דברי הר"ן נראה דהא דחייב משום דאי בעי מיתשיל היינו משום שיכול לבוא לרשותו וחייב כמו במקבל אחריות על חמץ של א"י כמו שכתבתי לעיל משום שיכול לבוא לרשותו ולהכי שם גבי חלה עובר משום דאי בעי מתשיל שחלה מונח ברשותו אבל הכא דהחמץ מונח בבית א"י אינו עובר אע"ג דבידו לפדותו ונראה לפענ"ד דהא דנקט הר"ן בידו לפדותו בפסח דלכאורה דאפי' אם לא היה בידו לפדותו רק לאחר הפסח נמי עובר דהא הרב"י כתב בשם הר"ן דמיירי בהגיע זמן לאחר הפסח וצריך להיות הגיע זמן ולא פרעו אבל אם פרעו לאחר הפסח עובר למפרע וצריך לומר דאע"ג בפרעו לאחר הפסח עובר אבל משום דבידו לפרעו דחייב רק משום דמרבינן מלא ימצא כמו דאמר רבא בדף ה' באלו מיגנב והתם יכול לבוא לחיוב תשלומין ע"י החמץ בתוך הפסח ה"נ אינו עובר רק שבידו לפדותו בפסח וכמ"ש בסי' ת"מ וקצ"ע דהא אמרי' חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכיון דמיירי בהגיע זמנו לאחר פסח ולהכי אינו עובר משום שבידו לפדותו דחזקה דאינו משלם תוך זמנו ותירוצו של הר"ן נמי קצ"ע דמתרץ דהוי מחוסר ממונא דהא רבא בדף ה' סבר דעובר משום דאלו מיגנב והתם וודאי מחוסר גנב כדאמרינן בב"מ דף ל"ד ע"א מי יימר דמגנבא

תמב הרב"י מקשה על רש"י פסחים דף מ"ג ע"א שכתב ר"נ ס"ל דנוקשה בעיני' חמיר מתערובות ובגמ' איתא דבה"ה מייתי נוקשה מתערובות ע"ש משמע דלפני הרב"י הגירסא הי' בגמ' ושמעי' לר"א דאוסר תערובות וה"ה נוקשה ולפנינו הגירסא כ"ש וכן נראה מתוס' ד"ה ואלו שהיו גורסי' וכ"ש וצ"ע דהא אי אפי' גרסינן ה"ה מ"מ מוכח דלר"נ נוקשה חמיר מתערובות דקאמר ע"כ לא קאמר ר"מ אלא נוקשה אבל תערובות לא א"כ ש"מ דנוקשה ותערובות לאו שוים הם ומ"ש הרב"י דלהכי מוכרח רש"י לפרש דר"נ סבר נוקשה חמור מתערובות משום דקשי' לרש"י מאי מייתי סייעתי' לר"י מברייתא דלא קתני נוקשה הא בברייתא דמיית' מיניה ר"נ קתני נמי תערובות ולא קתני נוקשה וקושי' זו הקשה נמי המהרש"א והצל"ח ולפענ"ד אפשר לתרץ דמברייתא דמייתי ר"נ קתני פלוגתא ר"א וחכמים א"כ ליכא סייעתא דנוכל לומר דנוקשה חמיר והא דלא קתני נוקשה דבנוקשה דחמיר גם חכמים מודים לר"א דעובר בלאו ורבוי' דמרבינן מכל מחמצת קאי רק על נוקשה אבל בברייתא זו דלא קתני הפלוגתא דחכמים שפיר מוכיח דאם עובר גם בנוקשה לר"א לתני בברייתא נמי נוקשה עוד צ"ע בהרב"י שכתב לתרץ דעת הטור דכל דיש לאו באכילתו עובר בב"י ולהכי לר"א דסובר דיש לאו באכילתו עובר בב"י ולרבנן דאין לאו באכילתו אין עובר בב"י ואח"ז כתב הרב"י שהטור סובר כתוס' דאלו עוברין אלו מתבערין ואין עובר בב"י כיון דיש רק לאו באכילתו ע"ש א"כ הדרא קושית הרב"י לדוכתיה כיון דלר"א נמי אינו עובר אפ"ה אסור להשהותו כיון שאסור באכילה א"כ קשה דלרבנן נמי דאסרי באכילה אמאי מותר לשהותו עוד צ"ע בהרב"י שכתב להרמב"ם עובר בב"י על תערובות חמץ כגון כותח שיש כזית בא"פ כשאוכלו בעיני' ומאחר שיכול לבוא ע"י אכילתו למלקות עובר בב"י ע"ש דנראה שסותר