דברי צבי קיד

דילמא הכא מיירי בי"ד דצריך המשכיר להחזיר לו הדמים אז אמרינן דניחא לאינש ליעבד מצוה בממוניה לשלם הממון לפי שעה ואחר כך מקבל הממון מהמשכיר אבל במזוזה דלא יוכל לתבוע ממשכיר דילמא לא ניחא ליה למעבד מצוה בממון דידיה ועוד קשי' על המקו"ח דהא הרמ"א כתב דצריך להחזיר הדמים בשביל שהתנה בהדיא ולדברי מקו"ח אינו חייב על שהתנה דהא מטעהו לשבח והחיוב על שהשכיר בי"ד ופורע חובו

שם ס"ק ז' הואיל כו' והכא אפי' התנה כו'. צ"ע לפי' הר"ן בפסחים שם דא"א חזקתו בדוק מיירי הגמ' בלא התנה א"כ נשאר קושי' מג"א בכל דבר הדין כן וצריך לומר דלהר"ן אשמעינן הכא דאין צריך המשכיר להחזיר הדמים לשוכר כמ"ש הר"ן דלא יוכל השוכר לתבוע להמשכיר ובשאר דברים צריך להחזיר לו הדמים

שם ס"ק ח' נאמנים כו' לענין טבילת כלים כו'. כתב מחה"ש והיינו דלא כתוס' פסחים דלהתוס' אפי' בדאורייתא נאמנים ע"ש וצ"ע דתוס' שם כתבו רק דנשים נאמנות בדאורייתא אבל מקטנים לא מיירי תוס' אח"כ ראיתי בספר הגהות מר"ע שכתב שתוס' מיירי רק בנשים ובעבדים ולא בקטנים

תלח מג"א ס"ק ג' תינוק כו' נאמן כו' כמ"ש ססי' תל"ז. פי' דקטן נאמן שבדק ע"ש ונראה דמג"א לשיטתיה שכתב בסוף סי' תל"ז חמץ איתחזק איסורא אבל לדעת המקו"ח שם דחמץ לא איתחזק איסורא אלא שהוא ספק המצוי א"כ בקטן נכנס וחמץ בידו דאיתחיק איסורא אין נאמן שאכלו ואין ראיה מבדיקת חמץ

שם ט"ז ס"ק ד' כזית ואני אומר כו'. צע"ג שכתב משמי' דנפשי' והנה הרב"י בעצמו חזר מפירוש זה והרב"י מסיק משום הקושי' משני חצאי זיתים בצק שיכול לבטל ואין צריך לבדוק וכמו שכתב הט"ז ע"ש ולפענ"ד היה יכול הרב"י להביא ראי' מרא"ש ריש פסחים אות ב' שכתב נמי שיבטל והוי ספיקא דרבנן ע"ש והמקו"ח ס"ק ג' כתב לתרץ דעת הטור דבבעיות דלעיל בעכבר לבן נכנס וודאי הדין דאם לא ביטל דצריך לבדוק כיון דהספק נולד קודם ביטול וכל ספק הנולד בדאורייתא אף שע"י גלגול הוא דרבנן מחמירין בספיקו אבל בהנך בעיות חמץ בבור אם לא ביטלו שמבטלו עדיין ודיו דהא לא נולד הספק בדאורייתא דהא וודאי שצריך לבטל חמץ שלו בבור והספק הא אם מצות חכמים לבדוק בטרח' גדולה ע"ש הנה מ"ש דבספק נולד קודם ביטול הוי ספק בדיקה ע"י גלגול דמחמירין בספיקו נראה לפענ"ד דלמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ט דבסי' קי"א באיסור שנפל לב' קדרות לא הוי ספק דרבנן ע"י גלגול דכיון דאפשר שאין כאן איסור כלל אזלינן לקולא ע"ש א"כ ה"נ בהנך איבעיות בעכבר נכנס דיש ספק אם יש חמץ בבית נמי לא הוי ספק דרבנן ע"י גלגול ואזלינן נמי לקולא ולכאורה הוא מוכרח לחלק כמ"ש הש"ך דשם בסעיף ז' גבי נאכל אחד מהם כו' דמתירין וכתב הש"ך בס"ק מ"ו מפני שכבר נתבטל מן התורה ולא אמרינן דהוי ספק דרבנן ע"י גלגול א"ו דשם מקילין משום שמא נאבד האיסור ואין כאן איסור כלל רק דמשם אין ראיה גמורה לש"ך דשם כבר נתבטל מדאורייתא ולולי דברי הש"ך היה נראה לחלק דבדבר חשוב אמרו רבנן כל היכא דבעי ביטול דאין מהני הביטול ולפ"ז אין חילוק אם הוא וודאי איסור או ספק איסור דהא הספק איסור נמי צריך ביטול ומשום דהוי דבר חשוב אמרו חכמים דלא מהני ביטול ולפ"ז לא דמי כלל לסי' קי"א דב' קדרות גם לא קשי' מנשפך עי' פ"מ שם עכ"פ מוכח מהש"ך דהיכא שיש ספק אם יש כאן איסור מקילין בספיקו דלא כמקו"ח דהא הכא נמי יש ספק אם יש חמץ בבית ועוד נראה לפענ"ד דכאן לא שייך כלל ספק דרבנן ע"י גלגול דבשלמא בספק טרפה וכדומה דצריך להחמיר בספיקו וצריך ביטול בוודאי איסור וממילא תלוי הגזירה דרבנן בדאורייתא דלא יתבטל מדרבנן כמו בוודאי איסור אבל הכא הבדיקה אינה תלוי' בביטול דהא פעמים הרבה מבטל ואין צריך בדיקה כמו חמץ בבור וכמ"ש המקו"ח דבשביל טרחה לא הצריכו חכמים בדיקה אע"ג שהוא וודאי חמץ וכן בב' חצאי זיתים בצק בסי' תמ"ב וברא"ש פ"ק דפסחים דין ב' ובמקומות הרבה דצריך לבטל ואין צריך לבדוק א"כ ראינו שלא השוו חכמים גזירותם דבכל מקום שצריך ביטול צריך בדיקה א"כ ה"ה בעכבר נכנס דמספק צריך לבטל לא הטריחו חכמים בבדיקה וא"צ לבדוק

תלט מג"א ס"ק ג' תלינן כו' ומ"מ קשה כו'. המקו"ח והגהות רע"א מתרצים דספק אכלתי' הוי ספק הרגיל עד דהיה ס"ד דבש"ס דמוציא אפילו מידי וודאי ע"ש וכן המנ"י כלל מ"ג ס"ק מ"ב כתב דספק אכלתי' עדיף משאר ספיקות ופ"מ ביו"ד סי' ק"י בש"ד ס"ק כ"ז הביאו ומפרש דספק אכלתי' הוי ספק הרגיל וקרוב לוודאי ע"ש אבל צ"ע על הגאונים מקו"ח והגהות רע"א שכתבו בפשיטות דגבי לחם ספק אכלתי' עדיף משאר ספיקות והרב"י בסי' זה כתב להיפך וז"ל ועי"ל דספק זה שמא אכלו עכבר כולו הוי רחוק קצת דאינו מצוי שיאכלנו כולו ע"ש וע"כ צריך לומר דמ"ש תוס' פסחים דף ט' ע"א ד"ה ואת"ל דספק אכלתי' עדיף היינו בבשר דהא תוס' שם קאי על מדורות הכושים אבל בלחם ספק אכלתי' גרע משאר ספיקות דבלחם משיירא כמו שמתרץ ר' זירא שם וכן כתב המל"מ בפרק ב' מהל' חמץ הלכה י"ג דספק אכלתי' הוי ספק גרוע ולפענ"ד אפשר לתרץ קושי' מג"א דהר"ן פרק גיד הנשה כתב שפירש לפנינו לא הוי קבוע דאורייתא ומדאורייתא לא מקרי קבוע רק כשהוא בעצמו לקח מן הקבוע ע"ש והש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק כ"ו כתב להתיר במקום הפ"מ וכה"ג בפירש לפנינו בס"ס אע"ג דבעלמא לא מהני ס"ס כזו משום דהר"ן ויש פוסקים דפירש לפנינו אינו אלא דרבנן ע"ש א"כ הכא ה"נ דלא הוי קבוע רק משום שפירשה לפנינו כמ"ש תוס' דף ט' ע"ב ד"ה