דברי צבי קו

הוא דוחק גדול לומר דללישנא קמא שם בברכות דף כ"ט ע"ב אמרי' דאפי' גמר התחנונים וגם עקר רגליו לא מקרי סיום תפלתו וחוזר לעבודה ולפ"ז אם שהה כל היום אחר שעקר רגליו נמי יאמר דעדיין לא גמר התפלה א"ו מוכח דלישנא קמא מיירי שעקר רגליו אחר שאמר תחנונים ועקירת רגליו לא מקרי הפסק כמ"ש מג"א בסי' ק"ד ס"ק ג' ומכ"ש בתחנונים שאחר התפלה יכול לעקור כדאי' שם סעיף ב' ומ"ש מחה"ש בשם א"ר לפמ"ש מג"א בסי' קכ"ב לומר יהיו לרצון קודם תחנונים ואחריהם אז יהי לרצון שקודם תחנונים לא מקרי סיום כו' ולענ"ד הדבר ספק אצלי עכ"ל בתר"י פרק תפלת השחר נראה כדעת א"ר וז"ל התר"י על הגמ' דף כ"ט ע"ב נראה מכאן שמנהגם היה לומר תחנונים אחר יהיו לרצון שאם היו אומרים אותו בסוף תחנונים היה לומר אלא כשלא אמר עדיין יהיו לרצון ע"ש מוכח דיהיו לרצון דקודם תחנונים לא מקרי סיום והפסק מדכתב התר"י שהיה לו לומר שלא אמר יהיו לרצון מוכח כשאמר יהיו לרצון קודם תחנונים לא הוי סיום

שם ס"ק ד' הוא כו' דאפי' בר"ח מחזירין כו'. ולפענ"ד נראה כונת רמ"א שמחלק בין משיב הרוח ליעלה ויבא דהא דלכאורה קשה אמאי יחזיר במסופק במשיב הרוח הא הוי ספיקא דרבנן וצריך לומר כיון דכבר עבר ל' יום בימות החמה שלא אמר משיב הרוח יש חזקה שלא אמר כמ"ש רמ"א בסי' קי"ד סעיף ח' ובמקום שיש חזקת איסור אזלי' לחומרא בספק דרבנן כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ' וא"כ שפיר כתב רמ"א דביעלה ויבא דלעולם לא מצינו ל' יום שאינו אומר יעלה ויבא א"כ ליכא חזקת איסור של ל' יום אף שליכא נמי חזקת היתר הוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא שאין צריך לחזור ולהתפלל ומה שכתב מג"א דעינינו רואות שההרגל להתפלל בלא יעלה ויבא לפענ"ד אדרבה עינינו רואות שרוב האנשים אין שוכחים מלהתפלל יעלה ויבא בר"ח אף שאין מתכוונים כ"כ והוא לפי שיודע במחשבתו שהוא ר"ח המחשבה מרגיל לשונו לומר יעלה ויבא

שם ס"ק ח' וכן כו' כדאמרי' בסוטה כו'. היינו לפי הגי' כמו דאיתא לפנינו שם אבל הגאון ר' ישעיה פיק כתב הגירסא משה אמר אשירה והן אומרים משה אמר עזי וזמרת כו' ע"ש ולפ"ז היו אומרים פסוקים שלמים ולא פסקי פסקי

שם ס"ק י"א מעומד כו' מגמ' דזבחים כו'. פי' מחה"ש דאמרינן בזבחים דף י"ט ע"ב עמידה ע"י סמיכה א"ב לת"ק לא הוי עמידה ולר"י ב"י הוי עמידה וקי"ל כת"ק ע"ש וצ"ע דבגמ' שם פריך וליתב מיתב ולקדש ומשני אמר קר ושרת וכתבו תוס' ד"ה ליתב לאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה ע"ש א"כ צ"ל דהא דפריך הגמ' וליתב היינו שיסמוך ומשני הגמ' כיון דכתיב לעמוד לשרת אסור לסמוך ופשט שקושי' הגמ' קאי גם לר"י ב"י דאי קאי רק לת"ק הו"ל למיפרך אמאי אסר ת"ק סמיכה ולשנות דת"ק סבר דסמיכה לא הוי עמידה וכן משמע פשט לשון הגמ' דקאי גם לר"י ב"י א"כ מוכח דגם ר"י ב"י סבר דסמיכה לא נקרא עמידה רק בעמידה מן הצד דהיינו שחבירו מחזיקו דגרע מסמיכה בזה סבר ר"י ב"י דהוי כעמידה ות"ק סובר דאף עמידה מן הצד לא הוי כעמידה וצ"ע על מחה"ש שכתב הלשון מגמ' שם אמר אביי עמידה ע"י סמיכה א"ב ובגמ' שם שלפנינו איתא עמידה מן הצד: תכג קשי' לי אמאי לא תקנו ששנים הראשונים יקראו כל פרשת וידבר והג' ידלג אחד מפסוקי וידבר ויקרא גם ביום השבת דהשתא ליכא חשש לא לנכנסים ולא ליוצאים דהא חשש שחוששים לנכנסים שיאמרו לא קרא ראשון אלא שנים וליוצאים שיאמרו לא יקרא השני אלא שנים כמו שפי' רש"י במגילה דף כ"ב ובסי' קל"ח וכשהשלישי דולג פסוק מוידבר אז ליכא חשש כלל לא לנכנסים ולא ליוצאים אבל כמו שאנו עושים שהשני דולג יש חשש לנכנסים שיאמרו שהראשון לא קרא אלא ב' פסוקים רק משום דלא אפשר סמכינן שנכנסים ישאלו אבל באפשר לא סמכינן שישאלו ואסור לדלג כמו דאית' בגמ' שם כיש אומרים עי' מחה"ש והכא אפשר כמו שכתבתי

שם צ"ע ברש"י במגילה שם ד"ה ואמצעי דולג שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפ' פחות מג' פסוקים ע"ש דהו"ל לרש"י לומר שאם לא ידלג אמצעי א"כ צריך לקרות שני פסוקים אחרונים מבראשית ופסוק אחד מויהי רקיע אז היוצאים יאמרו שהשלישי לא יקרא אלא ב' פסוקים וליוצאים חיישי' יותר מלנכנסים

שם צ"ע בהר"ן במגילה שם ד"ה ושמואל שכתב דאי שני דולג איכא למיחש ליוצאין בין ב' לג' שיאמרו שג' לא יקרא אלא ב' פסוקים ולא הבינותי דהא אי שני דולג ישאר לג' ג' פסוקים ומה שכתבו חדושי אנשי שם שם שרש"י פירש בין ראשון לשני ששמעו שראשון קורא ג' ויצאו ויאמרו לא יקרא ג' אלא ב' פסוקים לפנינו לא נמצא ברש"י כלל והוא חשש רחוק שעדיין יש חמשה פסוקים כשיצאו ויאמרו על השלישי גם מה שכתבו שהר"ן סובר דג' דולג ובר"ן איתא דב' דולג

תכד צ"ע בשבת דף כ"ד ע"א איבעי' להו מהו להזכיר ר"ח בבהמ"ז את"ל דחנוכה דרבנן לא צריך ר"ח דאורייתא כו' ע"ש משמע דאי אמרי' בחנוכה דצריך לא איבעי' בר"ח דודאי צריך דהא נוכל לומר אע"ג דבחנוכה צריך היינו משום פרסומי ניסא כדאית' בגמ' שם אבל בר"ח לא שייך פרסומי ניסא לא צריך ואפשר דמשום דר"ח נמי צריך פרסום כדאיתא בסי' מ"ח ובסי' תכ"א שוה לחנוכה בזה ועדיף בזה דהוי דאורייתא

תכה הרב"י כתב כשר"ח ב' ימים שבת ויום א' יש רוצים לומר דכיון דיום ב' עיקר מפטירין מחר חדש ומו"ח הה"ר יצחק טען עליהם ממ"ש רבינו בר"ח אלול בשבת דמפטיר השמים כסאי ור"ח אלול בשבת לא הוי כ"א יום א' דר"ח וקאמר דמפטיר השמים כסאי וזו ראיה שאין עליו תשובה