דברי צבי קד

עד בכלל ורב אסי וגם הברייתא מיירי בדליתא לאבוה במתא דאז אפילו בר שש יוצא בעירוב אמו ומוקי רב אסי הברייתא כמו לר' ינאי ור"ל וגם ר' ינאי ור"ל יכולים לסבור דהיכא דליתא לאבוה דאפילו בר שש יוצא ובדאיתא לאבוה אפילו בר חמש אין יוצא ולפ"ז גם ר' ינאי ור"ל סוברים עד בכלל וכמו שכתבו תוס' דרב אסי אין חולק על ר' ינאי ור"ל ותימה על הרב"י שכתב דר' ינאי ור"ל ס"ל עד ולא עד בכלל וצ"ע ברש"י כתובות דף ס"ה ע"ב שפירש על רב אסי יוצא בעירוב אמו לצפון כו' ע"ש וזה הוא כמו שמתרץ ר"י בריה דרב אידי בעירובין שם וגמ' בעירובין מסיק תיובתא דר' יהושע

תטו הרב"י כתב בשם א"ז דהלכה כרבא דמערבין לדבר הרשות והוא בעירובין דף ל"א וכתב הרב"י דאין דבר זה דאיתמר בדרך שקלא וטריא למיפרק דלא תהוי מלתא דרבא כתנאי כדאי לדחות מימרא דרב יוסף עכ"ל וצ"ע דהרב"י סותר דברי עצמו שכתב בריש סי' ת"ט דהטור סובר דמה דמסיק הגמ' בעירובין לאוקמא פלוגתא דר"י ורבנן משום דניחא ליה דמינטרא הוא רק לומר דאפשר לפרש פלוגתא דר"י ורבנן דלא נהוי הני מימרא כתנאי אבל לפום קושטא דמילתא לא מפקי מתניתין מפשטא דדוקא לכהן ופליגי במצות דלאו להנות ניתנו או באין מערבין אלא לדבר מצוה עכ"ל א"כ כיון דרבא סבר מצות לאו להנות ניתנו א"א לרבא לאוקמיה פלוגתא דר"י ורבנן במצות לאו להנות דא"כ סברי חכמים מצות להנות נתנו וע"כ צ"ל דרבא סבר דפליגי במערבין לדבר הרשות וחכמים סוברין מערבין לדבר הרשות

שם סעי' א' ברמ"א שרוצה לילך לטייל כו'. קשי' לי בעירובין דף ל"א ע"א אמרינן דלפי דאין מערבין אלא לדבר מצוה מותר להניח עירוב בבית הקברות דמצות לאו להנות ניתנו וכיון דאמרי' הכא דמותר לערב ברוצה לטייל בשבת שיש מצוה לשמח בשבת ויו"ט מ"מ כיון דאיכא ג"כ הנאת הגוף אסור באיסורי הנאה כדאיתא בר"ה דף כ"ח ע"א דהמודר הנאה ממעיין אין טובל בו טבילת מצוה בימות החמה כיון דאיכא ג"כ הנאת הגוף

שם מג"א ס"ק ד' מברך כו' אע"ג דקולא כו'. והה"מ בפרק ו' מהל' עירובין הל' כ"ד כתב ג"כ שמברך על עירובי תחומין כמו שמברכין על השחיטה כמו בעירובי חצרות ולא עוד שבחצרות ע"י העירוב נעקר לגמרי איסור של דבריהם להוצאת הבתים ובע"ת עדיין גזירתם קיימת דלא ללכת יותר מאלפים אלא שהעתיק שביתתו ממקומו למקום עירובו ומה שנשכר לצד עירובו מפסיד לצד האחר ולפעמים ס מפסיד יותר כו' ע"ש

תטז מג"א ס"ק א' ב' י"ט כו' ראשון עיקר. וכן מתרץ המג"א בסי' תק"ג וצ"ע דהרב"י בסי' תק"ג כתב בשם הגה"מ שלא ישחוט מיו"ט לחבירו בב' ימים של ר"ה ואע"ג דקדושה אחת היינו להחמיר ולא להקל ועוד דהאידנא יום ראשון עיקר עכ"ל משמע שהגה"מ תירץ ב' תירוצים ולתירוץ ראשון שאמרו רק להחמיר נשאר קושי' מג"א מתחומין דהולכין לקולא דקדושה אחת הן ומ"ש האבן העוזר וז"ל הרמב"ם מודה דלחומרא קדושה אחת והרמב"ם לשטתי' דס"ל ספק עירוב כשר ואין צריך חזקת כשרות עכ"ל צ"ע דהא דאע"ג דהרמב"ם פסק ספק עירוב כשר היינו בדיעבד אבל לכתחלה מודה הרמב"ם דאין סומכין על הספק כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' עירובין הל' י"ג וכ"כ הה"מ שם אבל בשני ימים של ר"ה משמע מדברי הרמב"ם בפ"ח מהל' עירובין הל' ח' דלכתחלה אינו מערב לשני ימים רק מרוח אחת ואין צריך להיות העירוב במקומו רק בליל הראשון א"כ נשאר הקושי' על הרמב"ם וש"ע דא"א דלא אמרינן קדושה אחת להקל אמאי מתיר לכתחילה עוד קשה דא"א דלהכי הולכין לקולא בספק אי קדושה אחת משום דספק ערוב כשר דהא בעירובין דף ל"ח ע"א אמרי' מספקי בשבת ויו"ט אי קדושה אחת והכא לחומרא והכא לחומרא ואף דאנן לא פסקינן כחכמים היינו משום דשם ע"ב פסק הגמ' כר"א דשבת ויום טוב ב' קדושות אבל אם היה ר"א סובר דספק הוא היה מודה דאזלינן לחומרא א"כ מוכח בהדי' דלא אמרי' בכה"ג ספק עירוב כשר

שם ס"ק ב' ולא כו' ואם אמר כו'. פי' מחה"ש כיון דלא צריך לומר ל"מ הכנה וצ"ע דבעירובין דף ל"ח ע"ב פריך הגמ' מדתני' לא יהלך אדם לסוף שדהו ופרש"י לא יטייל כו' אלמא אע"ג דהלוך גרידא כו' וגבי עירוב אי בדיבורא הוי אסור משום הכנה בשתיקותא נמי אסור עכ"ל ומתרץ הגמ' הכא לאו מוכחא מילתא אי צורבא מרבנן כו', ע"ש ולפ"ז כיון שההיתר הוא רק בשביל דלא מוכח מילתא א"כ באמר שביתתי במקומי שפיר מוכחא מילתא דהלך בשביל עירוב א"כ הוי ההילוך הכנה כמו שפירש רש"י דההילוך הוי הכנה: הלכות ראש חודש

תיז המח"ש מתרץ קושי' הרב"י הובא בט"ז שלא ניתן ר"ח לישראל כ"א במצות עשה והוי מ"ע שהז"ג שהנשים פטורות כו' ע"ש ולא הבינותי דמצות עשה של ר"ח כמו להרבות בסעודה בסי' תי"ט ולהקריב קרבן ולומר הלל הא נשאר לאנשים רק איסור המלאכה כמו במועד שר"ח נקרא מועד ועי' בטור בשם אחיו הרר"י זה ניטל מאנשים והותר להם והמלאכה במועד הוא בלא תעשה ועשה ונשאר קושי' הרב"י דנשים מוזהרות בל"ת

שם מג"א ס"ק א' ר"ח כו' דוגמת קידוש החודש. וכ' בספר הגהות רע"א דלא מצינו קידוש החודש מעומד ולפענ"ד דוודאי הדיינים היו יושבים כדמוכח במתניתין ברפ"ג דר"ה ושם בגמ' ובכתובות דף כ"א ע"ב מוכח דקידוש החודש הוי כדין ובדין צריך ב"ד יושבים כדאיתא בשבועות דף ל' ונראה דמג"א קאי אעדים של קידוש החודש שהש"ץ המודיע ר"ח הוא העד שמעיד על החודש וכן הקהל והעדים צריכים לעמוד כדאיתא בשבועות שם: