דברי צבי ק

הרבה בתים זא"ז דמודדין אלפים לכל אחד מביתו אע"ג שיכול לילך מבית ראשון לשני

שם המח"ש בס"ק י"ב מביא דברי מהרש"א בתוס' ד"ה התם עירובין דף נ"ז ע"ב ולפי' המהרש"א אפי' יש בין ב' ראשי קשת יותר מאלפים אם יש בין קשת ליתר פחות מב' אלפים מודדים לבני אמצעי קשת מן היתר אפילו ל"ל לגבייהו מלי ע"ש ולפ"ז ליכא נ"מ בעיר העשויה כקשת אי אמרי' מלי או לא לדידן דפסקינן כאביי דאמרי אתי דרך בתים והתוס' שם מיירי שלא אליבא דהלכתא למ"ד דלא אמרי' אתי דרך בתים ע"ש במחה"ש ולפענ"ד נראה דאע"ג דמודדים לבני אמצעי קשת מן היתר אבל בני ראש קשת זה אסורים לילך לראש קשת אחר דרך היתר כיון שהוא יותר מד' אלפים ואין התחומים של ב' ראשי קשת מובלעים דרך היתר אע"ג שמובלע בין יתר לקשת שהוא פחות מב' אלפים ולהכי מותרים בני ראשי הקשת לילך דרך הבתים בין יתר לקשת אבל לילך מראש קשת זה לראש קשת אחר אסורים ואין מודדים להם אלפים מראש קשת אחר רק מבתיהם אבל השתא דאמרינן בג' כפרים המשולשין דאמרינן מלי ה"נ בעיר העשוי' כקשת אמרי' מלי כאלו הבתים שבקשת נתונים ביתר ומותרים לילך בני ראש קשת זה לראש קשת אחר ומודדים להם אלפים מראש קשת אחר אע"ג שיש בין ב' ראשי קשת יותר מד' אלפים

שם סעיף ו' נראה דמדנקט הגמרא והפוסקים בהכ"נ שיש דירה להחזן יש קצת ראיה למ"ש מג"א בסי' רס"ט ס"ק ב' דאורחים אוכלים בבית הסמוך לבהכ"נ דלא כט"ז בסי' קנ"א ס"ק א' דאל"כ למה נקטו דירה להחזן הלא יש דירה בבהכ"נ לאורחים

שם סעיף ד' נראה לדעת רמ"א סעיף ה' דפסק כהטור שפסק כר"מ עירובין דף נ"ז דאף לעיר אחת נותנין קרפף א"כ כאן בשתי עיירות מודדין מע' אמה ושיריים חוץ לחומת השני וכן כתוב בטור וכתב הרב"י שמה שפסק הטור ע' אמה ושיריים חוץ לחברתה ע"פ שטת הרא"ש דפסק כר"מ

שצט מה שהקשה תוי"ט פרק ה' משנה ח' מן הירושלמי על פי' ר"ח שמפרש מן המומחה דרך ישרה כבר הקדימו הה"מ בפ' כ"ח מהל' שבת הל' י"ז ומביא מן הירו' ראיה לפרש"י והרמב"ם שפירשו המומחה אדם הבקי

ת בש"ע מי כו' לא היה דעתו כו'. הרב"י כתב שזה דעת הרמב"ם והה"מ שצריך שיהי' דעתו ליכנס למדינה ע"ש וצ"ע בעירובין דף מ"ה ע"א תניא אמר ר' יהודה מעשה ברבי טרפון כו' אמרו משם ראי' שמא בלבו היתה ע"ש משמע דר"י סובר אע"ג שאין דעתו ולא היה בלבו אפ"ה מותר ואנן פסקי' כר"י ולפרש"י ניחא שפי' שמא בלבו כשישב שם היה יודע שהוא בתוך אלפים למקום שביתתו עכ"ל א"כ נוכל לומר דגם לר"י צריך דעתו ליכנס ואין צריך שידע שהוא בתוך אלפים

תא ט"ז ס"ק א' אבל כו' כגון ששנים כו'. צ"ע דהט"ז לא היה צריך לזה דפשיטא דמשכחת חומרא א"א חפצי הפקר אין קונין שביתה כמ"ש מהרש"א בעירובין דף מ"ה ע"ב בתוס' ד"ה להודיעך דאם חפצי הפקר אין קונין שביתה הוא קולא לזוכה הראשון דהוי כרגליו אבל בנתנו לאחר ה"ל למקבל חומרא שצריך להוליכו דווקא למקום עירוב שזכה הראשון ולא עבדינן כתרי קולי דהיינו לזוכה הראשון לומר דחפצי הפקר אין קונין שביתה ולזוכה שני לומר דחפצי הפקר קונין שביתה דה"ל ב' קולות דסתרן אהדדי עכ"ד ע"ש ולפענ"ד אפשר דכיון דבעירובין שם פסקינן לקולא בין באדם בין בכלים רק דבחפצי הפקר א"א לפסוק דגם למקבל מיד זוכה הראשון שילך לקולא ולומר דחפצי הפקר קונין שביתה זה א"א לומר בחפץ אחד דאין קונה שביתה כדי להקל לזוכה הראשון וגם לומר בחפץ זה שקונה שביתה כדי להקל להמקבל מיד הראשון דהא סתרי אהדדי אבל בנידון שכתב הט"ז ששניהם זכו בו בפעם אחד וא"א דחפצי הפקר אין קונין שביתה הוי חומרא לשניהם ולא אית ביה קולא כלל בזה אמרי' דחפצי הפקר קונין שביתה כדי להקל על שניהם שיכול כל אחד להוליכו עד אלפים אמה ממקום החפץ וצ"ע על רש"י ביצה דף ל"ט ע"א במתניתין כרגלי הממלא ופרש"י קסבר האי תנא יש ברירה להחמיר ואמרי' הוברר דמאתמול נמי הוברר דלהאי גברא חזי וברשותיה קיימי וכן כתב הרע"ב שם וקשה דהא בעירובין שם אמרי' דהולכין לקולא והוי ליה לרש"י ולרע"ב לכתוב דאזלי' לקולא דזה הוא קולא לזוכה הראשון דהוי כרגליו ולמקבל מיד הראשון אין יכולין לילך לקולא דהוי תרתי דסתרי גם צ"ע על התוי"ט שם שכתב דקסבר האי תנא ברירה להחמיר דתחומין דרבנן ובדרבנן יש ברירה עכ"ל וצ"ע דהא דקי"ל בדרבנן ברירה היינו היכא שיבא קולא ע"י ברירה אבל לא שייך לומר דבדרבנן יש ברירה להחמיר אבל באמת אמרי' כאן ברירה להקל לזוכה הראשון כמו שכתבתי

תב קצת קשה ברש"י עירובין דף מ"ז ע"ב ד"ה צריך לעשות כו' דכל מה שבתוך תחום העיר אין קונה שביתה במקומו אלא בתר העיר גריר ע"ש משמע דאי הוי קני שביתה במקומו לא הוי צריך מחיצה דהא אף אם קנה שביתה במקומו היה צריך מחיצה דמים דבתוך תחום העיר מתערב עם מים שחוץ לתחום כמ"ש תוס' ד"ה חרם גם מ"ש רש"י שם בד"ה ה"ג כו' תני למתני' כר"י ב"נ דאמר חפצי הפקר קונין שביתה בתוך תחומין דצ"ע דהא זה לא מצינו דסבר ר"י ב"נ דקונה שביתה בתוך תחומין רק סתם שחפצי הפקרקונין שביתה ושמא גם ר"י ב"נ סובר דאין קונה שביתה במקומו אלא בתר העיר גריר לפי שהוא בתוך התחום וצ"ל דכונת רש"י כמו שפי' תוס' שם דלר"י ב"נ קונה שביתת העיר אע"ג שאין דעת אדם עליהם

תג מג"א ס"ק ב' לזרוק כו' הרי אסור כו'. מדברי רש"י עירובין דף מ"ב ע"ב ד"ה לא במשיכה כו' דלאו חפצו הוא משמע קצת דסוגיא שם מיירי בחפצים שלו ואפשר לומר