דברי גאונים שט

עח עיין בדיני שומרים בכלל שאח"ז כמה דינים הנוגעים לדיני שליח ששינה ופשע ואם נגנב או נאבד ממנו:

עט מי שיש לו שפילטער בעיר אחרת ושלח לו סחורה ומכרה בהקפה. ואח"כ מכר השפילטער לאותו הקינה גם סחורת עצמו בהקפה ואח"כ גבה מהקונה מעות ורוצה לחשוב הגביי' על חוב עצמו והמשלח טוען שהוא קודם לגבות בעד סחורתו. עיין בדיני שותפים כלל צ"ח סימן מ"ו:

פ ראובן תובע משמעון סך ממון שחייב לו. ושמעון כופר. ואח"כ שלח שמעון את לוי למדינה אחרת לקנות לו פשתן ותפס ראובן שלא בעדים מהפשתן של שמעון אם מהני תפיסתו מלוי. עיין בשו"ת ר"ח כהן חחו"מ סי' ב' שפסק דתפיסת ראובן הוי תפיסה כהי"ח שהביא הרמ"א בסימן נ"ח ס"א. וכן מוכח בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קי"ד. וכן דעת הסמ"ע למעיין יפה בדבריו שם וכן דעת הש"ך (דבריו צ"ע בזה כי הש"ך דעתו כסברת הי"א שם) והכנה"ג כתב כיון דהוי פלוגתא המע"ה וכן פסק בע"צ כה"ח. לכן נלפענ"ד דישבע ראובן ששמעון חייב לו כדי תפיסתו ויחזיק לו התפיסה והוא פשוט עכ"ד. ועמש"ל דין נ"ו בשם החת"ס ועי' בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ז:

כלל צו שומרים א שומר בשכר ששכרו בפחות משוה פרוטה אי הוי ש"ש עי' בש"ך חו"מ רסי' ש"ג וסי' שמ"ו ס"ק וא"ו דלא הוי ש"ש. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סימן קצ"א שהאריך להקשות על הש"ך:

ב עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שומר דינים הרבה בעניני שומרים איזה נקרא פשיעה. ואם נם בעידנא דניימי אינשי. ואם מסר הפקדון למשרתו. שאסף בזה תשובות האחרונים יעו"ש:

ג שנים שקבלו פקדון בשותפות לשמור בשכר או שקבלו מאחד סחורה להוליכה לעיר פלוני בשכר ופשע האחד או שניהם או אחד פשע והשני נאנס או נחלה בדרך ולא יכול לילך ועי"ז נפסדה הסחורה או נאבד הפקדון עי' במהר"ם שיק חחו"מ סימן ט"ו שפלפל בדברי הש"ך בחו"מ סימן ע"ז ס"ק א' אם שנים שקבלו פקדון הם אחראין וערבאין זה בעד זה ואם הם ערבים זה בעד זה גם על השמירה לשמור כל אחד את כל הפקדון או הם ערבים רק על התשלומין ע"ש כמה נ"מ בזה (ועיין לקמן בכלל זה סימן נ"ט) גם פלפל שם בדין המבואר בחו"מ סימן קע"ו סעיף ח' דשותפים הם שומרי שכר זה לזה. וגם במה דמבואר שם דאם לא התחילו לשמור ביחד אלא אחד נתעסק אע"ג דאח"כ עסקו שניהם לא הוי שמירה בבעלים ע"ש שבירר כל הנ"ל ומה שהעלה בעובדא הנ"ל:

ד אחד שהוא שכיר אצל בעה"ב לשנה לכל שירות אשר יצטרך ושכירותו קצוב ג' זהובים לשבוע ואירע שהבעה"ב שלח על ידו מעות לא' ואבדם בדרך והבעה"ב אינו חושד אותו בהעלמה ופשיעה רק שהשואל נסתפק אם מקרי ש"ש כיון דאינו מקבל עתה שכירות בפרטות עבור שליחות המעות ואינו נהנה עיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סימן כ"ג שהשיב בזה דודאי מצד שהיו מותרין ולא צרורין לא הוי ש"ש דדוקא במפקיד מעות והם מותרין דיכול הנפקד להשתמש בהם לכך נעשה ש"ש אבל בשולח מעות דאין השליח רשאי להשתמש ולהחליף המעות כמבואר ביו"ד סימן קס"ט סעיף ט"ז פשיטא דלא נעשה עליהם ש"ש. (וכן פסק הנתיבות סימן קכ"א ס"ק יו"ד ועי' בזה באורך בדיני שליח כלל צ"ה סימן ע"ג) ועיין בחו"מ סימן קפ"ב ובסמ"ע אולם מצד שהוא שכיר שנה לכל מה שיצטרך פשיטא דהוי ש"ש אף שלא נהנה כעת עכת"ד. והרב כתב זה מדעת עצמו. ובאמת הדבר מבואר בתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' ט"ז דשכיר שנה לכל מיני שירות. הוי לכל מילי ש"ש עמ"ש לקמן סוף דין נ':

ה מי שנתן לחבירו טבעת חותם של זהב להראות לאיש פלוני לסימן שיתן לו מעות ולא אמר לו שיביא לו החותם בחזרה אחר שיראהו והשליח הלך ומסר החותם לפלוני לסימן. ואח"כ נגנב מאותו פלוני. ועתה תובע החותם משליח באמרו שכוונתו היה רק להראות לפלוני ולא למסור. עיין בדיני שליח כלל צ"ה סי' ס"ו:

ו עיין בשער משפט סי' קפ"ה ס"ק א' שהוכיח מש"ס ופוסקים דכל היכא שפשעו הבעלים בציווי השמירה כגון שנתן לו טבעת לשמור ובתוכו קבוע אבן טוב. והבעלים ידעו שהאבן אינו תקוע יפה במושבו. ולא אמר להשומר ואח"כ נאבד האבן ביד השומר. או כיוצא בזה. השומר פטור דהיה לו להודיע להשומר שישמור יפה. אבל אם גם הבעלים לא ידעו שאינו תקוע יפה אף שהשומר ג"כ לא ידע מ"מ חייב בש"ש כיון שהבעלים לא פשעו חל על הש"ש חיוב השמירה דהו"ל לעיוני היטב עכ"ד וכן פסק בסימן רצ"א ס"ק א' יעו"ש. ועי"ל דין י"ב וס"ה וס"ח:

ז ראובן ושמעון הפקידו ביד לוי זה מנה וזה מאתיים. והנפקד עירבם הכל בכיס אחד עם מעות שלו. ונגנב מהכיס מקצת המעות. כיצד מחשבין ההפסד. עיין בחו"מ סימן רצ"ב סעיף יו"ד. ועיין בדיני חלוקת מטלטלים כלל מ"ם כמה דינים מענין זה ועיין במחנה אפרים ה' שומרים סימן כ"ו שחילק ג"כ בין דבר הנבלל כמו מעות לאינו נבלל. וגם אם עירבם מדעת המפקיד או שלא מדעת כמו שחילק הרמב"ם בה' בכורות בדין טלה בין הטלאים שמת יעו"ש. ויש לתמוה על הרב מח"א שפלפל שם הרבה בזה ולא הזכיר כלל מדברי הב"י ורמ"א בסי' רצ"ב: