דברי דוד על רש״י, במדבר כה:יא

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לפי שהיו השבטים מבזים אותו כו'. יש לדקדק אם הוא מן הדין שאותו הנשיא היה חייב מיתה מה זה שביזו אותו והוא היה נשיא, הלא תורה אחת היא לנשיא ושאר ישראל באם חייב מיתה ואין משוא פנים בדבר, ואי לא היה חייב מיתה היה להם להתרעם על ההריגה שלא כדין. ותו מאי איכפת לן במה שאבי אמו פיטם עגלים לע"ז לענין שהרג מי שחייב מיתה ונראה לתרץ להקדים דקי"ל בח"מ סי' ב' אם רואים ב"ד שצורך שעה שהעם פרוצים בעבירות דנין בין מיתה בין ממון. ומסיק הטור אע"פ שאין מתחייב בדין אם יש בו צורך שעה. ותו איתא בפרק הגוזל קמא (דף צ"ו) דרב נחמן קניס לחד גברא לשלם טפי ממה שהדין נותן כיון דידע בו דגזלנא עתיקא הוה. ותו כתב הטור, שם ודוקא גדול הדור כמו רב נחמן דחתנא דבי נשיאה הוה וממונה לדון ע"פ הנשיא או טובי העיר שהמחום רבים עליהם. אבל דייני דעלמא לא עכ"ל. ועפ"ז ניחא כאן דלפי הדין אין כאן חיוב מיתה בבא על ארמית ואע"ג דאמרינן בגמרא פרק הנשרפין שזהו הלכה למשה מסיני מ"מ הם לא ידעו מזה דהא גם משה לא ידע אלא דרבנן גזרו על נשג"ז אלא דהיה צורך שעה כיון שהיו העם פרוצים בזה, וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין דף מ"ו) מעשה באחד שהטיח באשתו תחת, התאנה והלקוהו ב"ד לא משום שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך שהיו פרוצים בזנות, נמצא דמשום הכי הרגו פנחס בפרט שהוא היה פרוץ להביאה לפני משה ולפני כל ישראל והיו השבטים מבזים אותו באמרם שדוקא גדול הדור ומיוחס וממונה לדון ע"פ הנשיא וכאן אין שלשה אלו, דזה פנחס בן אלעזר אבי אמו פיטם עגלים לע"ז ותו דבשלמא אם הנהרג הוא מוחזק כבר לבעל עבירה יש לקנוס אותו כמו שזכרנו, אבל כאן אין זה כי היה מוחזק לנשיא שבט רק שעכשיו קלקל, ותו דצריך שיהיה מומחה לדין על פי הנשיא וכאן אין דבר זה כי מי שם אותו לאיש שר ושופט. ע"ז בא הכתוב לתרץ זה דודאי גדול הדור הוא פנחס בן אלעזר היה מפורסם לזה, ותו דאדרבה מיוחס הוא שיחסו אחר אהרן הכהן ממילא ראוי לכך, ומה שאמרו שאין לו רשות לדון, ע"ז אמר הקב"ה בקנאו את קנאתי ושלחותי עשה, ע"כ שפיר עשה מה שעשה: