דברי דוד על רש״י, במדבר כד:ב

וישא בלעם את עיניו, ביקש להכניס בהם עין הרע. צריך ביאור למה דוקא עכשיו בקש כן, ותו היאך שייך כאן שראה שאין פתחי אהליהם מכוונים ותו שאמר ותהי עליו רוח אלהים, ופירש"י שעלה בלבו שלא לקללם מה ענין רוח אלהים. ונראה דישראל בזמן ההוא לא היו נראים לשום אומה לראותם כי כסה אותם ענן ה' תמיד כמו דפירש"י, בפרשת חקת בפסוק ויראו כל העדה כי גוע אהרן, תרגומו ואתחזיאו דהיינו שנסתלק הענן ונתגלו ויכולים לראותם, הו"ל שמחמת עון העגל נסתלק הענן ונתגלו שיכולים לראותם, וע"כ רצה להכניס בהם עין הרע ששולט על כל דבר שהוא מגולה, אלא, שזה נתבטל מחמת קדושת ישראל אפי' בלא כיסוי הענן דהיינו שאין פתחיהם מכוונים כדי שלא יהיה מגולה מה שיש באוהל לפתח אוהל שכנגדו וישלוט בו עין הרע בזכות זה לא שלט עליהם עין הרע בלעם:

ותהי עליו רוח אלהים, עלה בלבו שלא יקללם. נראה ביאור זה ע"פ הגמרא בפרק חז"ה במשנה (דף ס') לא יפתח אדם פתח נגד פתח דאמרינן בגמרא א"ר יוחנן ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה אמר ראויים אלו שתשרה עליהם שכינה, ופירשו התוס' שם דלמד זה מדכתיב אחריו ותהי עליו רוח אלהים וזה צריך ביאור דהא על בלעם אמר שהיה עליו רוח אלהים, אלא ע"כ דהכי פירושו דקשה בפסוק שאמר שראה ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו כו' היאך שייך זה לזה, אלא דבלעם אמר ע"ז ראויים הם שתשרה כו' דהיינו לשון תפלה שהתפלל עליהם שתשרה שכינה כלומר אע"פ שנסתלק כיסוי הענן מ"מ השכינה לא תסור מהם, וכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, וה"נ זכה בלעם ששרתה עליו רוח אלהים, וזהו שכתב רש"י שעלה בלבו שלא יקללם מחמת סילוק הענן כי עדיין שכינה שרויה עליהם, כיון שע"י זה בא עליו רוח אלהים: