דברי דוד על רש״י, בראשית מט:ו

אל תחד וכו', אבל בד"ה כשנתייחסו כו' לשון אבל בכל המקומות ענינו שמתחילה היה קשה לו מכח שני דברים שאנו רואים בו שינוי בזה, ועל זה שייך לחלק דשאני זה מזה ואז שייך לשון אבל. ובכאן זה ודאי היה קשה מ"ט שפעם אחת לא הזכיר בן יעקב ופעם אחת הזכירו, ותירץ על זה טעם שבזה הוא לשבח וזה לגנאי, אלא דקשה הא עכ"פ אחד מן המקומות האלו א"צ תירוץ דאותו שיש בו שינוי צריך תירוץ למה נשתנה אבל מה שלא נשתנה א"צ תירוץ וא"כ כאן שבודאי אותו צד שלא הוזכר בו הוא הפשוט, שא"צ להזכיר רק עד השבטים כי זהו כל היחוסים שבתורה ול"צ להזכיר, יעקב בזה, ממילא קשה מה הוצרך להתפלל על זה שלא יזכר שמו שממילא יהיה כן ונהי דגבי לוי איכא למימר לדיוקא נתכוין שיתפלל על שיזכר שמו, במקום השבח אלא דגבי שמעון לא נמצא שנזכר שם יעקב לשבח, ממילא לא היתה התפלה אלא על שלא להזכיר שמו במקום גנאי ולזה א"צ תפלה דממילא יהיה כן. וא"כ למה לי בסודם אל תבאנפשי כו'. וי"ל דודאי היכן שמזכירו הכתוב מחמת שלא נודע מאין בא אז סגי בכך כשמזכירו עד השבט לחוד. אבל כאן שכבר אנו יודעים שיצהר היה מבני קהת וקהת בן לוי ולא הוצרך כאן להזכיר הייחוס אלא לגנאי של קרח לומר אע"פ שבא מן צדוקים היה הוא רשע וכמו שמצינו בישעיה בפסוק יוחן רשע בל למד צדק דהיינו עשו הרשע שלא למד צדק מאבותיו וא"כ היה סברא, להזכיר כאן יעקב להוסיף גנאי לקרח, אלא שהתפלל יעקב על זה, וכן גבי זמרי בן סלוא שכתוב בו נשיא בית אב לשמעוני שכוונת הפסוק לגנאי שלו שלא השגיח במה שהיה חשוב ונשיא בית אב והיה נמי להזכיר יעקב בזה אלא שהתפלל יעקב, על זה (ובזה נחה שקטה כל מה שטרח רא"ם בזה בענין אחר ועיין ריש קרח מ"ש שם על פירש"י דכאן על, מ"ש שנתקבצו שבט שמעון):