דברי דוד על רש״י, בראשית מו:א

לאלהי אביו יצחק, חייב אדם בכבוד אביו כו' הרמב"ן הקשה שהיה ראוי לומר לאלהי אבותיו ולא לייחד שום אדם או יאמר ויזבח זבחים לה' עוד יש להקשות ממ"ש בפ' וישלח ה' אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, וממ"ש בפרשת ויחי אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק. ונראה לתרץ כ"ז דודאי סגי בלה' סתם אלא שצריך להזכיר כאן אבות. כי יעקב נתן כאן שבח על העבר שריחם עליו ועשה לו טובה ואמר שאין הטובה נעשית לו בזכותו כי קטן היה בעיניו אלא תלה הדבר בזכות אבות. וכן בתפלה על העתיד שהיה מתפלל, שיעזרהו לא בשביל זכות עצמו אלא בזכות אבותיו. אלא שיש חילוק בין הודאה על העבר כמו כאן ובין תפלה על העתיד דבוישכח ובויצא, דבתפלה היה ירא שמא הוא אינו הגון כ"כ שאפי' זכות אב אחד לא יועיל לו ולא יבא הדבר שהוא מתפלל עליו ע"כ צירף עוד זכות אב השני, והוא ע"ד שאמר וזכרתי את בריתי יעקוב כו' אבל בהודאה אין לו הפסד בזכירת אב אחד לחוד מפני הכבוד דמה שעבר עבר, וא"כ אדרבה יש ריעותא בהזכרת שניהם דמשמע שאחד מהם אינו כדאי ע"כ לא צריך להזכיר אלא אחד. אלא דקשה שאותו אחד היה לו להיות אברהם כי הוא קודם לו דגם יצחק עצמו חייב בכבוד אביו ע"ד כולכם חייבים בכבודי. ועל זה תירץ דמ"מ בן הבן יש לו להשגיח בכבוד אביו יותר אע"פ שאבי אביו היה גדול יותר: