דברי דוד על רש״י, בראשית מה:כג

שלח כזאת, כחשבון הזה יתור הוא זה בפסוק דלא הל"ל אלא ולאביו שלח עשרה כו' וי"ל דבזה מורה הכתוב פירוש על מה שאמר אחר זה מטוב מצרים, דפירושו יין ישן שדעת זקנים כו', דזה נלמד מלשון כזאת כלומר ולאביו שלח כזאת שהוא ראוי לאביו הזקן, דגם גריסים של פול היה ראוי לאביו דאיתא במדרש שמפיג את הדאגה ומשכח הצרה וע"ז קשה דבלאו הכי לא יהיה לו דאגה וצרה כיון שיגידו לו שיוסף חי. וי"ל כיון שהורגל בדאגה נעשה לו טבע וצריך רפואה לבטל את ההרגל ובירושלמי דיומא איתא דהיו מונעים את הכ"ג בערב יוה"כ לאכול גריסין של פול מפני שמביא את השינה, בזה ניחא כאן דשייך לזקן לפי שאין לו שינה כראוי כדרך הזקנים חלושי הטבע:

בר ולחם כתרגומו מה חידוש יש בתרגום דמתרגם עיבור ולחם ואם כוונת רש"י שפירוש בר הוא עיבור הא כבר נאמר בפ' מקץ בר ולא כתב שם רש"י כלום. ונראה שרש"י הוקשה לו דלעיל בפ' מקץ כתיב ולמלאות כליהם בר ולתת להם, צדה לדרך ומתרגם שם. על בר עבור ועל צדה זוודין ולחם לא הביא נמצא דזוודין דשם בתרגום לחם כי כן דרך לתת לחם מוכן לאכול בדרך ולא תבואה שאינה נטחנת כי אם לצורך ביתם כשיבואו שם, א"כ נזכר לחם ובר בפירוש א"כ מזון דהיינו וזוודין הוא לפתן, ולא כמשמעות התרגום שאמר כאן זוודין כמו לעיל. והמשך דברי רש"י כאן בר ולחם הוא כתרגומו אבל מזון אינו כתרגומו כאן זוודין אלא לפתן. ואפשר שגם התרגום לא נתכוין בהך זוודין כזוודין דלעיל: