דברי דוד על רש״י, בראשית מא:נ

בטרם תבא שנת הרעב, מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון קשה מיצחק ששימש בשני רעבון כדפירש"י בפ' תולדות, ובפ"ק דתענית שנינו דחשוכי בנים מותר. אלא דקשה מלוי ששימש בשני רעבון שהרי כתיב אשר ילדה, אותה ללוי במצרים ודרשו לידתה במצרים ואין הורתה במצרים ואז היה רעב בשעת הורתה. והתוס' בפ"ק דיבמות כתבו דלאו לכ"ע אסור אלא למאן דבעי למיהוי חסידא ואחרים שמשו ויוסף לא שימש, ורבינו נסים תירץ דאין איסור אלא משום צערא דישראל והם היו יודעים שהיו בריוח דהיה להם תבואה אבל יוסף היה סבור שהם בצער לכן לא שימש ע"כ. וי"ל עוד דיעקב היה יודע שיש לו שבר במצרים כפירש"י לקמן וגילה זה לבניו ויוסף לא ידע אבל גם עיקר דהאי איסור תשמיש לאו לגמרי הוא בכל אופן אלא תשמיש שהוא לתענוג בעלמא אסור שראוי להצטער עם שאר הבריות אבל לקיים המין או דיצרו תקיף עליה ויש חשש השחתת זרע אין איסור, ודבר זה בכלל חשוכי בנים הוא אלא דמילתא דפסיקא נקט, ואע"ג דאמרו מכאן שאסור לשמש בשני רעבון ולמדוה מיוסף דמיירי בלידה דהא כתיב יולד לו שני בנים ואפ"ה אסור בשני רעבון אסמכתא בעלמא היא וע"כ לומר כן דהא אי לא הוה נולד לו קודם הרעב היה חשוכי בנים והיה מותר ואפ"ה אמר קרא בטרם תבוא שנת הרעב משמע שברעב אסור אלא דלא ילפותא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא והיינו איסור תשמיש משום תענוג לחוד אסרו: