דברי דוד על רש״י, בראשית ל:טו

לכן ישכב וגו', שלי היתה שכיבת לילה זו. קשה מה שאמרה לאה המעט קחתך את אישי משמע שגם בזה יש לה תרעומת והא באמת שלה הוא. ונראה שהענין היה שהתחלת לילה הראשון היתה עם רחל ואח"כ חזר חלילה. ועכשיו חזר הסדר להיות התחלה ורחל היתה עקרת הבית וממנה היה מתחיל וע"ז אמרה לאה הנה אני גדולה ממך ואני מותרת נגדך להיות עקרת הבית וההתחלה שלך, וע"ז אמרה קחתך את אישי שראוי להיות איש שלי בלילה זה:

תחת דודאי, בנך. הא דתלו שכיבת לילה בדודאים. נראה לפרש ע"פ מה שהביא הרמב"ן בשם אבן עזרא דהדודאים י"א שהם יועילו להריון והרמב"ן עצמו כתב שהם עשבים המוסיפים תאוה לנשים. ונראה שזה היה הויכוח ביניהם שרחל אמרה תני נא לי כו' ונא פירושו עכשיו כמ"ש התרגום כען, וחשבה לאה כטעם הרמב"ן שהיא מבקשת זה מפני התאוה וע"ז התרעמה שלא די שאת לוקחת אישי בלילה זה אלא שאת רוצה להוסיף לו תאוה ביותר, לכך השיבה אני סוברת כטעם הראב"ע שהדודאים מועילים להריון ואת חושדת אותי בשביל תאות המשגל אני מראה לך שאינו כן שאני מוותרת משכב לילה זה ויועילו לי הדודאים בלילה שאחר זה להריון ובזה מיושב לשון לכן שאמרה רחל:

ולפי שזלזלה כו' יש מקשים הא פרש"י בפ' ויחי שע"פ הדבור קברה יעקב שם כדי שתהא לעזרה לבניה כו' וצ"ל דודאי בלאו הכי היה אפשר ג"כ להיות לעזרה לצאת מקברה אלא שיש יותר התעוררות כשילכו ישראל סמוך לקברה, וזהו כיון שבלאו הכי א"א לה להקבר במערת המכפלה מצד זלזול משכב הצדיק. אלא שראוי עכ"פ להוליכה לבית לחם שהיא א"י בזה הוא מכריע שתקבר בדרך. אבל אם היה אפשרות להוליכה למערת המכפלה לא היה טעם עזרה לבטל ממנה קבורת המכפלה, כיון שאפשר להיות עזרה בלאו הכי עכ"פ. והא דפירש"י לקמן בפ' זו דמקללת יעקב מתה בדרך אין זה ענין לקבורה דשם מיירי מענין מיתה לחוד לא מקבורה דהיה אפשר לשום אותה בארון ולהוליכה למכפלה אי לאו משום זלזול משכב הצדיק: