דברי דוד על רש״י, בראשית כט:לד

הפעם ילוה אישי, לפי שהאמהות נביאות היו קשה מנלן שאר אמהות דילמא שרה ולאה דוקא שמפורש בהו דהיינו בשרה דכתיב שמע בקולה ובלאה שאמרה הפעם ילוה כו' ונראה דברבקה שנא' בה ויביאה האהלה שרה אמו דהיינו אותה המעלה שהיתה לשרה היתה גם לרבקה דהיינו רוח הקדש, ורחל ולאה ג"כ שקולות היו דכתיב כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (רות ד). ואע"ג דאמרינן בפ"ק דמגילה שבע נשים נביאות נתנבאו לישראל ולא חשיב שם רבקה רחל ולאה, י"ל דלא חשיב שם אלא מי שהתנבא על אדם אחר ושרה ג"כ התנבאה על אחר דהיינו דאמרה לא יירש זה עם בני אבל ברבקה רחל ולאה לא מצינו שהתנבאו על אחרים אלא יודעות היו בנבואה מה יהיה בעצמן בסוף:

על כן, כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין. צריך טעם מה ענין זה לזה. ותו כיון דלוי אינו מרובה כו' למה נאמר בו באמת על כן. ונראה דתיבת כן מורה על דבר נכון וחשוב כמו כן בנות צלפחד דוברות, וענין החשיבות ברבוי עם הוא מצד שעכ"פ יש בכל אחד צד קדושה ממילא נתרבתה הקדושה ע"י צירוף שלהם. ממילא אם יש צדיקים גדולים ויש רוב קדושה אצל כל אחד אז מעט מהם עושה הרבה ונחשב כרוב של כת הראשונה וע"כ אמר כל שנא' על כן הוא מרובה באוכלוסין ואז יש הרבה קדושה, חוץ משבט לוי שיש בהם חשיבות קדושה אע"פ שהם מועטים כיון שהם צדיקים גדולים הוה מעלה שלהם בקדושה כמו השבט שאינם צדיקים כל אחד כ"כ אלא ע"י הצירוף הרב ואמר על זה שהארון מכלה בהם כלומר כיון שהם נושאי ארון יש לכל אחד קדושה רבתי וזהו שמכלה הרבוי בהם כלומר שאינם באים להיות מרובים ובזה ניחא מה שתמה הרמב"ן בפרשת במדבר למה לא יהיו ברוכי ה' כשאר השבטים. וזהו הענין למ"ש כי אתם המעט כו' כי גם לשאר אומות בכל אחת מעט קדושה כי אי אפשר לשום בריה בלא קדושה מעט לכל הפחות אפי' דבר טמא ולישראל המועטים יש להם הרבה קדושה. עוד כתב הרמב"ן שם טעם שבני לוי הם מועטים לפי שלא היו בכלל שיעבוד מצרים ממילא לא היו בכלל כאשר יענו כן ירבה ויש רוצים לפרש ע"ד זה שהארון מכלה, ר"ל ארון של יעקב שצוה יעקב שלא ישאו אותו לפי שעתידין לישא את הארון ולכך לא היה בשיעבוד מצרים ולא היו בכלל כאשר יענו כו', וזה דרך דרש: